שאלה: מי שאשתו יש לה מתיחות מסוימת עם אימו, וכל פעם שחוזרים הם מהוריו האישה מתלוננת על אימו, שאינה בסדר האם צריך הוא לשתוק על זה או להביע את מחאתו מדין כיבוד ואב ואם.

כמו כן יש לדון במידה ואשתו מרגישה ששתיקתו על הביקורת על הוריו מעיד על זה שאינו מסכים עימה, ומסיקה מכך שבעלה אינו מבין אותה האם מותר לו לומר משפטים שמראים על הסכמה עם הביקורת כמובן בצורה מכבדת ושאינה מזלזת בהוריו, אלא שמבין את הביקורת.

שאלה זו היא גם במקרה שהבעל הוא שמעיר את ההערה על הורי אשתו:

תשובה: במקום שדברי אשתו בביקורת על הוריו צודקים, אין חובה על האיש למחות על דברי אשתו.

ויש מקום לומר שאפילו מותר לו להסכים בביטוי במילים כמו הוריי היו לא בסדר וכד’, על הביקורת שאומרת על הוריו ועיין במקורות.

אך במקום שאין הדברים מוצדקים ישאל לחכם שיורה לו איך להעיר ומה להגיד, שלפעמים עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שאינם נשמעים.

מקורות:

שאלה זו מורכבת מאד ויש להקדים ולחלקה לכמה נידונים.

1. מהו חיוב כיבוד האישה והבעל בהורי הצדדים.

2. חיוב כבוד חמיו במקום שמצערים אותו.

3. האם הבן חייב למחות שמדברים על הוריו

4. האם מותר לבן לדבר על הוריו בדברים שיש בהם זלזול במקום שלום בית

א. חיוב כיבוד חמיו וחמותו

בשו”ע בהלכות יו”ד ס’ רמ’ סע’ כב’ כתב חייב אדם לכבד חמיו, ומקור הדין הוא מדוד המלך שהיה קורא את שאול (שהיה חמיו שדוד היה נשוי למיכל בת שאול) אבי, ומכאן למדו הפוסקים שחייב אדם לכבד את חמיו שהרי קראו דוד בשם של כבוד.

אך גדר כיבוד זה אינו כגדר כיבוד אביו ואימו שכן כתב הש”ך בסק’ כב ז”ל: וכתב הב”ח דהיינו שסמכו במקצת לכבוד וחייב לכבדו כמו שאר זקנים חשובים. ועיין עוד בט”ז סק’ יט בשם הב”ח שדין הוא הוא גם בחמותו.

ולפי הנ”ל מבואר שאישה חייבת בכבוד חמיה וחמותה כדין אנשים זקנים חשובים אך אינו ככבוד אביו ואימו.

ב. חיוב כבוד חמיו במקום שמצערים אותו.

והנה בכיבוד הורים מבואר בשו”ע סע’ ח’ ועד היכן כיבוד אב ואם אפ’ נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזרת הכתוב וישתוק, וכן מבואר בסע’ יח’ שאפילו אביו רשע ובעל עברות מכבדו ומתיירא ממנו ועיין שם ברמ”א שכתב שי”א שאינו מחוייב מתי שאביו רשע.

ונראה שחיובים אלו קיימים אצל הבן והבת בלבד אך אינם נמצאים אצל חתן או כלה שהרי אינם חייבים בכבוד חותניהם כדין כיבוד הורים ממש אלא כזקן חשוב, וודאי שבמקום שיש בניהם מתיחות שלא כדין מצד הכלה, הכלה אינה חייבת לשתוק תמיד אלא כדין שמכבדים זקן מכובד.

וא”כ אין אנו באים לדון אם מותר לכלה לדבר כנגד חמותה בפניה ממש, אך אם מתלוננת באוזני בעלה בלבד על דברים שמפריעים לה, דברים המוצדקים אין נראה שיש איסור מצד הכלה לדבר על חמיה וחמותה.

ג.  חיוב הבן למחות שכמדברים דברים רעים על הוריו

רק שיש לדון מצד הבעל שמחויב לכבד את הוריו גם במקום שעושים שלא כדין ואפ’ מבזים אותו אם חייב הוא למחות מתי שאומרים דברים רעים על הוריו, באופן שהדברים מוצדקים מה שאומרים עליהם.

והנה חיוב הבן הוא בכבוד אביו ואימו ובמוראם, חיוב זה מצד כיבוד הוא בקום ועשה כלומר שהבן צריך לעשות מעשים שמכבדים את הוריו, ומורא אביו ואימו הוא חיוב על הבן שלא יזלזל בהם וירא מהם.

ויש לדון מתי שהבן אינו מוחה במי שמבזה את הוריו בפניו האם עובר משום מורא אביו, ובפשטות אם מתפרש משתיקתו שמסכים עם ביזוי הוריו לכאורה יש לו דין חיוב למחות על הדברים שלא יתפרש שהוא מזלזל בהוריו.

אך נראה שבשאלתנו יש להתיר, ומפני שאין בהכרח ששתיקתו על זלזול בהוריו מתפרשת כהסכמה מצד הבן שהרבה פעמים אין הבן מגיב שאין ענין ותועלת להעיר על כך.

ועוד י”ל שבמקום שיש דין למחות בהוריו וודאי שליכא עליו חיוב למחות שלא מהדין, שהרי יש דין למחות בהוריו אך הוא מצווה שלא לעשות זאת, ומצאנו שהראשונים דנים במקום שהבן הוא שליח בי”ד ולפעמים מצווה הוא להכות את מי שמזמנים לדון שנפסק שלא ישלחו את הבן להזמין את הוריו, אך וודאי שאין דין לבן למנוע מלהזמין את הוריו לדון אם כך הדין מצווה.

וא”כ בנידון דידן שהאישה שופכת את ליבה בפני בעלה במקום שהדבר מוצדק לכאורה אין לבן חובה למחות על דבריה שהרי הוא אינו מזלזל בהוריו, ומה שהאישה אומרת הוא נכון וא”כ ליכא חובת מחאה על זה.

ד. אם מותר לבן לדבר על הוריו במקום שלום בית

אך יש לדון במקום שהאישה רואה בשתיקת הבעל כאי הסכמה עימה ורואה שאינו משתתף עמה בצערה ואינו מבין אותה, מה שגורם לבעיות בשלום בית של בני הזוג, האם מותר לבן להסכים ולהוסיף מילים כדי להוכיח את כוונתו להבנת אשתו, ולכאורה הרי זה זילזול באימו ועובר על זה במורא אביו ואימו ויש לדון האם מותר בזאת.

ונראה שיש להתיר זאת לבעל במקום שאין אפשרות אחרת, וכמו כן ימעט כמה שאפשר מלדבר על הוריו, וראיה לזה הוא ממה שמצאנו שמותר לבזות את שם ה’ כדי להציל שלום בית, שידוע הוא שביזוי שמו של הקב”ה חמור ביותר ונאמר על זה לא תעשון כן לה’ אלוקיך, ואעפ”כ במקום שלום בית התירה התורה למחות שמו של הקב”ה כדי להציל שלום בית, וכפי המבואר בדין סוטה שמוחים את שמו של הקב”ה כדי להוכיח לבעל שאשתו נאמנת אליו ולא הייתה עם איש אחר, ואע”פ שמזלזלים בכבודו של מקום התיר הכתוב למחות שמו של הקב”ה.

וא”כ כ”ש בכיבוד אביו ואימו שיש להתיר במקום הצורך של שלום בית (באופן שההערות אשתו נכונות ומוצדקות) שיכול להסכים עם אשתו בצורה מכובדת ולא בצורה מזלזלת להסכים עם הביקורת על הוריו, ויש לעיין בזאת וצ”ע.

אך כל הנ”ל דווקא במקום שהדברים שאומרת הם מוצדקים אך אם מזלזלת בכבוד הוריו של כדין או שצריך להסביר לה שהיא טועה בהסתכלות על הוריו יש הרבה לדון בזאת ובצורה שיאמר זאת לאשתו, ולפעמים עדיף לא לומר דברים שאינם נשמעים ועל כן באופנים כאלו ישאל לחכם.

הרב ינון קצב

דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*