שאלה: מי שאביו נצרך להלוואה, ויש לוכסף בחשבון הבנק שאינו נצרך לחיי היום יום, אלא מייעד הוא לעצמו לצורך מותרות, האם ישנה עדיפות כלפי אביו?
מי שאביו נצרך להלוואה מחמת שחיתן את אחיו ואחיותיו או כל סיבה אחרת, ולו יש כסף בחשבון הבנק שאינו נצרך לחיי היום יום, אלא מייעד הוא לעצמו לצורך מותרות, או שרוצה להלוות את הכסף לכמה בני אדם ולא לאיש אחד, האם ישנה עדיפות כלפי אביו בכסף שיש לו, ובמידה ואינו רוצה להלוות את הכסף האם חייב להלוות לאביו:
תשובה: במידה ואביו יכול לעמוד בהחזרים של ההלוואה, ואין חשש שלא יעמוד בחוב, חייב אדם להעדיף לתת את כל כספו המיותר כהלוואה לאביו מדין כיבוד אב ואם.
ולא יעדיף לעשות כמה מצוות עם כסף הלוואה שילווה לכמה בני אדם אלא צריך לתת את כל הכסף שיכול לעשות עימו הלוואה לאביו.
וביותר מזה במידה ויודע שאין אביו יכול להחזיר את ההלוואה, הבן חייב לתת לאביו כספים שיש לו, שאינו צריך אותם לדברים הכרחיים, מדין צדקה.
ואין לתת לאביו כספי מעשרות בלבד, ואדרבה אם יש לו כסף מיותר לא יתן לאביו מן הצדקה אלא יתן לו כספים כאילו הוא בנו.
מקורות:
המקור לדין שהלוואת אביו קודמת לשאר אנשים ואפ’ לבניו, הוא מאהבת חסד ח”א פ”ו מסע’ ג-ו שם דן הח”ח במצוות הלוואה שיש לתת עדיפות לקרוב קרוב קודם, ומכוח זה פסק שהלוואת אביו קודמת להלוואת בניו מדין קרוב קרוב קודם.
ואין מדובר בדברים שהבן חייב לבניו כלומר אם צריך להאכיל את בניו הסמוכים על שולחנו וכד’ וודאי שבניו עדיפים שזה חובה עליו ולא נחשב שיש לו כסף מיותר וכמבואר באבן העזר שאדם חייב לזון את בניו ובנותיו, וכן בנים הסמוכים על שולחנו הגם שהם גדולים, אם אינם יכולים לעמוד מצד עצמם חובה עליו לפרנסם ויש מקום לדון עד איזה גיל מדובר אך אין זה מקומו.
ומה שכתבנו שילווה את כל הכסף לאביו ולא יחלקו כהלוואה לכמה אנשים, כן כתב בשו”ת חתם סופר (יו”ד ס’ רכט) שלאביו מחויב לתת כל מעשר וצדקה שיש לו עד שיהיה לאביו כדי כל מחסרו אפ’ לא ישאר כלום לאחרים בשונה משאר קרובים שצריך לחלק לכמה בני אדם ולא לתת הכל לקרוב אחד, ולמדו האחרונים מכאן שה”ה לענין מצוות הלוואה שצריך להלוות לאביו את כל כספו העומד להלוואה ולא לחלקו לכמה אנשים.
ומה שכתבנו שבמידה ואין לאב אפשרות להחזיר את כסף ההלוואה בן מחויב לתת לאביו כדי מחסורו הוא מהשו”ע (שם סע’ ה’) שאם אין לאב ויש לבן כופין (בפשטות מדין צדקה ועיין באחרונים על סע’ זה) את הבן לזון את האב הגם שכיבוד אב משל אב ולא משל בן, וברמ”א כתב שי”א שכל מה שמחויב זה מה שחייב מדין צדקה, אך תבא מארה (קללה) למי שיש בידו ומפרנס אביו מן הצדקה. ועיין עוד בערוך השולחן במה שכתב בביאור מחלוקת זו.
ועכ”פ למדנו שבן חייב לתת לאביו כסף אם יש לו כדי לזון את אביו בדברים שאביו נצרך לכך.
ועפ”ז גם כתבנו שאין לתת מכספי מעשרות שהם כספי צדקה, באם יש לו ברווח לתת לאביו שהרי כתב הרמ”א תבא מארה למי שמפרנס את אביו מן הצדקה.
ויש לדון לפי מנהג הספרדים שאין חיוב מעשרות מן הדין האם כספי מעשרות מוגדרים ככספי צדקה שאם נותן אותם לאביו הם נכתב על זה תבא מארה למי שמפרנס את אביו מן הצדקה וצ”ע.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
