שאלה: בישלתי כנפיים בסיר בישול, מפאת הקושי לאוכלו ע”י מזלג אני נוהג לאוכלו בידיי, האם צריך נטילת ידיים כדין דבר שטיבולו במשקה?

תשובה: במידה והכנפיים בושלו האוכלם בידיו צריך נטילת ידים כדין דבר שטיבולו במשקה, באם הכנפיים ניצלו, הרי חום האש מייבש את הצלי קודם צלייתו ואין חובה ליטול ידיו.

מקורות:

בבית יוסף אורח חיים סימן קנח כתב והיה נראה לי שבשר צלי טעון נטילה מפני שיש בו משקה טופח אבל מצאתי להרשב”א שכתב בפרק כל הבשר (קז: ד”ה הא דאמרינן) דהא דאמרינן (בגמ’ שם) בלם ליה אומצא (האכילו חתיכת צלי), פת היה נותן לו עם הצלי דאילו צלי לבדו לא היה צריך נטילת ידים ואדרבה קיימא לן דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ע”כ

וצריך לומר שהוא סובר דמוהל היוצא מן הצלי אין שם משקה עליו.

ובשולחן ערוך בסעיף ה’ כתב  ובשר צלי, יש מי שנראה מדבריו אף על פי  שמוהל טופח עליו, דינו כפירות;

ובמשנה ברורה (סימן קנח ס”ק כד) כתב שכתבו האחרונים דכו”ע מודים בזה דמוהל היוצא מן הבשר לא חשיב משקה, אך אם משקה טופח ממים שעליו שהודח קודם הצליה פשיטא דנקרא משקה, אלא שאין דרך צלי להיות טופח מהמים שמתייבש בעת הצליה.

ודעת הגר”א דאם הודח במים קודם הצליה, אז גם על המוהל היוצא מהבשר יש שם משקה.

ונעתיק את דברי הגר”א  (קנח ה) והוצרך רש”י לזה אף על גב דיוצא מן הבשר כמש”ש ד”ה חלב כו’ מ”מ כיון שע”י בשולו במים יוצא הוי משקה כמו זיעה ברפ”ב דמכשירין (שנחשבת זיעת הבישול כמים) דלא כט”ז ומ”א שכ’ דבמשקה טופח של עצמו לא הוי משקה. ובאמת טעם הדבר  שצלי הנ”ל טעמו משום דא”צ הדחה כלל.

והבין המשנ”ב שבאופן שהיו מדיחים את הצלי קודם צלייתו היה צריך נטילה בכלי. ואמנם החזו”א (או”ח כה טו) ביאר את דברי הגר”א שצלי אינו צריך הדחה, והאש מוציאה ממנו את המוהל וממילא גם אם ידיחנו אינו צריך נטילה.

ונראה שיש לסמוך על רוב האחרונים שהתירו אכילת הצלי ללא נטילה ואף דברי הגר”א לדברי החזון איש יש לפרשם שאף בצלי רטוב אינו חייב נטילה.

העולה מהאמור:

האוכל כנפיים מבושלים בסיר ואוכלן בידיו צריך ליטול את ידיו. והאוכל כנפיים צליים על גבי המנגל אינו צריך ליטול ידיו.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*