דין מוקצה בכלי פסח לאחר החג: השפעת הקפדת בני הזוג
כלים אלו לרוב הדעות אינם נחשבים מוקצה, והקפדת האשה אינה משנה את הדין. בשבת שאחרי פסח נשאלתי ממשפחה שמצאו סכו"ם של פסח בתוך סלטים, גלידה וכו' בני הזוג היו חלוקים בדעתם: האם – בעלת הבית אומרת שמקפידה שלא ישתמשו כלל בכלים אלו, ואילו בעלה סבור שאפשר להשתמש ואח"כ ישטפו, ינקו או יגעילו (מה שצריך) ויניחום בארון כלי הפסח לשנה הבאה.. בהתייחס לשאלה ההלכתית (ולא הזוגית) העולה מהנ"ל, האם כלים אלו נחשבים מוקצה, והאם יש תוספת או גרעון כשרק אחד מבני הזוג מקפיד על כך?
תשובה: לרוב הדעות אין כלים אלו נחשבים כמוקצה, ואין הקפדת האשה משנה את הדין
(אמנם במקרה הפוך שהבעל מקפיד יש לחשוש שנחשב למוקצה מחמת חסרון כיס ויהיה אסור בטלטול).
מהם המקורות והדעות ההלכתיות בנוגע למוקצה מחמת חסרון כיס בכלי פסח והקפדת בני הזוג?
הפוסקים דנו רבות בשאלה אם כלי פסח בשאר ימות השנה נחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס, כאשר לרוב הדעות הם אינם נחשבים מוקצה, ואין הקפדת האשה משנה את הדין, אלא אם כן הבעל מקפיד. הגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס מתייחסת לחפצים שמקפידים עליהם שלא לעשות בהם שימוש מלבד מטרתם, מחמת חשיבותם או יוקרתם, או שמא יפגמו וכדומה, כגון סכין של שחיטה או של מילה, כלי נגינה, מסמכים חשובים ואפילו נייר העומד לכתיבה שמקפיד עליו וכו' וכמו כן גם כלים שאינם אסורים בשבת אך מיועדים לסחורה ומקפיד שלא ישתמשו בהם כדי שלא יתקלקלו (כמבואר בשו"ע סי' ש"ח ס"א ובנו"כ שם). דעות הפוסקים חלוקות: הגרי"ש אלישיב סבר שכן, הגרש"ז אוירבך הסתפק, ואילו בחזון עובדיה ופוסקים רבים אחרים הקלו בעניין זה. הדבר תלוי בהקפדת האדם בעל החפץ כמבואר בשו"ע ובמ"א שם. בנידון דידן בני הזוג חלוקים, הבעל אינו מקפיד והאשה מקפידה. הפוסקים דנו בשאלה דומה לגבי בסיס לדבר האסור, כאשר הרמ"א פסק שאם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא נעשה בסיס. דנו גם אם אשתו או אחד מבני ביתו הניחו מוקצה על שלו האם נאסר הכלי. המהרש"ם בספר אהבת שלום כתב שאיו כח ביד האשה לאסור חפץ של בעלה אא"כ החפץ מוגדר כנכסי מילוג. בשם הגרי"ש אלישיב מובא שאשה וודאי אוסרת בכל דבר שמסור בידה חוץ מדברים שדרך האיש לסדר במקומם. הגרח"ק סבר שאף שהבעלות הממונית של הבעל היא הממונה לסדר, יש מקום לחלק לפי הרגלי השימוש. בנידון הנ"ל שהבעל אינו מקפיד ומדובר בכלים שמיועדים לשימוש כל בני הבית, מבחינה הלכתית לכו"ע יהיה הדבר מותר בטלטול. לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
הפוסקים דנו רבות בשאלה אם כלי פסח בשאר ימות השנה נחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס, כאשר לרוב הדעות הם אינם נחשבים מוקצה, ואין הקפדת האשה משנה את הדין, אלא אם כן הבעל מקפיד. הגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס מתייחסת לחפצים שמקפידים עליהם שלא לעשות בהם שימוש מלבד מטרתם, מחמת חשיבותם או יוקרתם, או שמא יפגמו וכדומה, כגון סכין של שחיטה או של מילה, כלי נגינה, מסמכים חשובים ואפילו נייר העומד לכתיבה שמקפיד עליו וכו' וכמו כן גם כלים שאינם אסורים בשבת אך מיועדים לסחורה ומקפיד שלא ישתמשו בהם כדי שלא יתקלקלו (כמבואר בשו"ע סי' ש"ח ס"א ובנו"כ שם). דעות הפוסקים חלוקות: הגרי"ש אלישיב סבר שכן, הגרש"ז אוירבך הסתפק, ואילו בחזון עובדיה ופוסקים רבים אחרים הקלו בעניין זה. הדבר תלוי בהקפדת האדם בעל החפץ כמבואר בשו"ע ובמ"א שם. בנידון דידן בני הזוג חלוקים, הבעל אינו מקפיד והאשה מקפידה. הפוסקים דנו בשאלה דומה לגבי בסיס לדבר האסור, כאשר הרמ"א פסק שאם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא נעשה בסיס. דנו גם אם אשתו או אחד מבני ביתו הניחו מוקצה על שלו האם נאסר הכלי. המהרש"ם בספר אהבת שלום כתב שאיו כח ביד האשה לאסור חפץ של בעלה אא"כ החפץ מוגדר כנכסי מילוג. בשם הגרי"ש אלישיב מובא שאשה וודאי אוסרת בכל דבר שמסור בידה חוץ מדברים שדרך האיש לסדר במקומם. הגרח"ק סבר שאף שהבעלות הממונית של הבעל היא הממונה לסדר, יש מקום לחלק לפי הרגלי השימוש. בנידון הנ"ל שהבעל אינו מקפיד ומדובר בכלים שמיועדים לשימוש כל בני הבית, מבחינה הלכתית לכו"ע יהיה הדבר מותר בטלטול. לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
הפוסקים דנו רבות בשאלה אם כלי פסח בשאר ימות השנה נחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס, כאשר לרוב הדעות הם אינם נחשבים מוקצה, ואין הקפדת האשה משנה את הדין, אלא אם כן הבעל מקפיד. הגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס מתייחסת לחפצים שמקפידים עליהם שלא לעשות בהם שימוש מלבד מטרתם, מחמת חשיבותם או יוקרתם, או שמא יפגמו וכדומה, כגון סכין של שחיטה או של מילה, כלי נגינה, מסמכים חשובים ואפילו נייר העומד לכתיבה שמקפיד עליו וכו' וכמו כן גם כלים שאינם אסורים בשבת אך מיועדים לסחורה ומקפיד שלא ישתמשו בהם כדי שלא יתקלקלו (כמבואר בשו"ע סי' ש"ח ס"א ובנו"כ שם). דעות הפוסקים חלוקות: הגרי"ש אלישיב סבר שכן, הגרש"ז אוירבך הסתפק, ואילו בחזון עובדיה ופוסקים רבים אחרים הקלו בעניין זה. הדבר תלוי בהקפדת האדם בעל החפץ כמבואר בשו"ע ובמ"א שם. בנידון דידן בני הזוג חלוקים, הבעל אינו מקפיד והאשה מקפידה. הפוסקים דנו בשאלה דומה לגבי בסיס לדבר האסור, כאשר הרמ"א פסק שאם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא נעשה בסיס. דנו גם אם אשתו או אחד מבני ביתו הניחו מוקצה על שלו האם נאסר הכלי. המהרש"ם בספר אהבת שלום כתב שאיו כח ביד האשה לאסור חפץ של בעלה אא"כ החפץ מוגדר כנכסי מילוג. בשם הגרי"ש אלישיב מובא שאשה וודאי אוסרת בכל דבר שמסור בידה חוץ מדברים שדרך האיש לסדר במקומם. הגרח"ק סבר שאף שהבעלות הממונית של הבעל היא הממונה לסדר, יש מקום לחלק לפי הרגלי השימוש. בנידון הנ"ל שהבעל אינו מקפיד ומדובר בכלים שמיועדים לשימוש כל בני הבית, מבחינה הלכתית לכו"ע יהיה הדבר מותר בטלטול. לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
הפוסקים דנו רבות בשאלה אם כלי פסח בשאר ימות השנה נחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס, כאשר לרוב הדעות הם אינם נחשבים מוקצה, ואין הקפדת האשה משנה את הדין, אלא אם כן הבעל מקפיד. הגדרת מוקצה מחמת חסרון כיס מתייחסת לחפצים שמקפידים עליהם שלא לעשות בהם שימוש מלבד מטרתם, מחמת חשיבותם או יוקרתם, או שמא יפגמו וכדומה, כגון סכין של שחיטה או של מילה, כלי נגינה, מסמכים חשובים ואפילו נייר העומד לכתיבה שמקפיד עליו וכו' וכמו כן גם כלים שאינם אסורים בשבת אך מיועדים לסחורה ומקפיד שלא ישתמשו בהם כדי שלא יתקלקלו (כמבואר בשו"ע סי' ש"ח ס"א ובנו"כ שם). דעות הפוסקים חלוקות: הגרי"ש אלישיב סבר שכן, הגרש"ז אוירבך הסתפק, ואילו בחזון עובדיה ופוסקים רבים אחרים הקלו בעניין זה. הדבר תלוי בהקפדת האדם בעל החפץ כמבואר בשו"ע ובמ"א שם. בנידון דידן בני הזוג חלוקים, הבעל אינו מקפיד והאשה מקפידה. הפוסקים דנו בשאלה דומה לגבי בסיס לדבר האסור, כאשר הרמ"א פסק שאם הניח דבר מוקצה על של חבירו לא נעשה בסיס. דנו גם אם אשתו או אחד מבני ביתו הניחו מוקצה על שלו האם נאסר הכלי. המהרש"ם בספר אהבת שלום כתב שאיו כח ביד האשה לאסור חפץ של בעלה אא"כ החפץ מוגדר כנכסי מילוג. בשם הגרי"ש אלישיב מובא שאשה וודאי אוסרת בכל דבר שמסור בידה חוץ מדברים שדרך האיש לסדר במקומם. הגרח"ק סבר שאף שהבעלות הממונית של הבעל היא הממונה לסדר, יש מקום לחלק לפי הרגלי השימוש. בנידון הנ"ל שהבעל אינו מקפיד ומדובר בכלים שמיועדים לשימוש כל בני הבית, מבחינה הלכתית לכו"ע יהיה הדבר מותר בטלטול. לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
אמנם נראה שיש חילוק בין המקרים ובבסיס הנושא הוא זכות והרגלי שימוש של החפץ הנאסר, ובמוקצה מחמת ח"כ שהדיון הוא לגבי מהות החפץ עצמו תלוי בהקפדת בעל החפץ (וכמו בכל מוקצה שתלוי בדעתו של בעה"ב עי' סי' ש"ח ס"ז ונ"ב ומ"א שם), וע"כ נראה שבמצב הפוך שהבעל הוא המקפיד יש לכאורה לחוש לדעות שהדבר נקבע על פיו, מחמת שהוא בעל החפץ.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
