שאלה: ראובן לקח שקי תפו”א בחלוקה, אך הייתה שמועה שמדובר במכירה מוזלת ומיד ראובן החזיר את שקי תפו”א למוקד החלוקה, אך שוב פשטה שמועה שמדובר בחלוקה אך לאלו שלקחו בראשונה לא נשאר, כעת דורשים הראשונים מהשניים שישיבו להם את השקים, הדין עם מי?

(מעשה ששמעתי מהרה”ג ר’ שלמה בארי אב”ד שערי הלכה ומשפט)

באחת מהחלוקות המבצעות כמידי שנה בחודש ניסן לקראת ימי הפסח, פנה ראובן להמונים שלקחו מקונטינר המלא בשקי תפו”א שהונח באחת החניות, לשאלתו האם מדובר בחלוקה, ענו לו העוברים ושבים כך זה נראה, אחר שהעמיס ולקח לביתו, פשטה השמועה שהגבאי כעס על הלוקחים שלא כדין, היות והשמועה שהופצה שמדובר בחלוקה איננה נכונה וכי מדובר במכירה מוזלת לאנ”ש,

ציבור היראי שמיים מיד החזירו למוקד החלוקה את שקי התפו”א, כעבור זמן התברר לגבאי כי טעה ואכן שקי התפו”א מחולקים בחינם לכל דורש, משפשטה השמועה שוב, נשלפו התפו”א לטובת הזוכים השניים, אך לאלו שלקחו בראשונה לא נשאר, כעת דורשים הראשונים מהשניים שישיבו להם את השקים, מכיון שהם זכו בהם ראשונים והגבאי הטעה אותם, ומה שהחזירו את השקים היתה חזרה בטעות, הדין עם מי?

תשובה: שקי התפו”א שייכים לשניים שזכו בהם.

ואמנם אם הראשונים לא החזירו למקום החלוקה אלא הניחו בצד עד שיתברר השמועה, הרי שהראשונים זוכים בשקים אלו.

מקורות:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא (קמב.)

תניא: גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת – חייבין להחזיר; החזירו הכל, ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו, החזיק בשניה – קנה, ובראשונה – לא קנה; וכו’  רבא אמר: שאני התם, דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא. (שונה הדין בגר היות ומתחילה שלקחו לקיחתן היה בספק)

וברשב”ם (קמב:)

לעולם אימא לך וכו’ גבי המחזיק בראשונה האי דלא קנה וכו’ אלא מעיקרא כשהחזיקו רפויי מרפיין בידייהו כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו לא נתכוונו להחזיק לגמרי דהא מספקא להו אם יש לו יורשין אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל, ולכך לא הויא חזקתו חזקה אא”כ חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן והעובר.

החזיק בשניה – אחר שמת הבן או העובר קנה, דהשתא ליכא עוד שום יורש.

משמעות דבריו שהשניים החזיקו אחר שמת הבן ואילו הראשונים קודם שמת הבן

ובשולחן ערוך חושן משפט (סימן רעה סעיף ל)

גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו, ושמעו שעדיין לא מת או שיש לו בן או שאשתו מעוברת, כולם חייבים להחזיר. החזירו כולם, ואח”כ שמעו ששמועה ראשונה אמת היתה, ובראשונה מת או מת בנו מקודם או הפילה אשתו, כל המחזיק בשנייה קנה,  ובראשונה לא קנה.

והשו”ע העתיק את לשון הרמב”ם ולא כפירוש הרשב”ם אלא שאחר שהחזיקו הראשונים  שמעו שמועה (שהתבררה בסוף כלא נכונה) שלא מת הבן ולכן מרפיא בידייהו כעת וכיון שהחזירו והחזיקו השניים הרי שהשניים הם הזוכים.

ומבואר במגיד משנה הלכות זכיה ומתנה (פרק ב הלכה יח)

“אלא ודאי בשכבר היה מת מקודם היא וזהו החידוש והטעם שכיון שלא החזיקו אלא מחמת שמועה, ולבסוף שמעו שאין מחזקתן כלום, ונסתלקו מן הנכסים והחזירו, נפקעת חזקתם. וזה שאמרה הברייתא אח”כ שמעו שמת ,ולא אמר אחר כך מת, וזה שלא כדברי רשב”ם שפירש בראשונה לא קנה, על אותה חזקה שהחזיקו קודם שמת בנו והפילה אשתו ע”כ,

נמצא שנידון דידן הוא מחלוקת הרשב”ם והרמב”ם, דלרשב”ם מסתבר לומר ששקי התפו”א יהיו שייכים לראשונים, היות וזכו בהם כדין ומה שהחזירו היה חזרה בטעות.

אך להרמב”ם התחדש כאן דין מחודש, דראובן התופס חפץ ע”י שמועה שחפץ מסוים הינו הפקר, אין תפיסתו ודאית  היות וזה רק שמועה, ואם אחר שמועה נוספת (אף אם תיתברר לבסוף כלא נכונה), יחזיר את החפץ למקומו, הרי שהסתלק מזכייתו, והשני שיחזיק בחפץ זה אחר שיתברר שהשמועה הראשונה היא האמת, הרי שהשני יזכה בחפץ.

ודעת השו”ע כדעת הרמב”ם, שהרי העתיק דבריו ככתבו וכלשונו, ולכן השניים שהחזיקו בשקי התפו”א הרי הם שלהם, וכדין מחזיקים בהם.

ואמנם כל זה בהחזירו את החפצים למקומם שבזה פקע חזקתם, אך אם הניחו בצד עד לבירור השמועה, הרי שהראשונים זוכים בשקי התפו”א.

כמו כן נראה דדווקא בלקחו על פי שמועה, אך אם לקחו הראשונים על פי מקור אמין בתחילה, החפצים יהיו שייכים לראשונים הזוכים בהם.

והטעם, היות ודין זה הוא חידוש שהרי הפקעת הזוכה הראשון נעשתה בטעות, ודינה כדין מתנה או מחילה בטעות שהיא בטילה, אלא שכאן הטעם היות ומתחילה תפיסת הראשון היתה רק על פי שמועה, הרי שתפיסתו היא רפויה, ואין לנו לחדש יותר מהנאמר בו והיינו דווקא בהחזירו התופסים הראשונים החפצים למקומם, כמדוייק בדברי הרמב”ם.

ועוד שכן נראה מדוייק בדברי הסמ”ע (לט)

“הטעם, כיון דלא החזיקו אלא מחמת ששמעו שמת, ואח”כ כששמעו שאין שמועתן אמת נסתלקו מחזקתן, נפקע מהן לגמרי. ולא דמי למ”ש הטור והמחבר ביו”ד סוף סימן ש”מ [סעיף כ”ו] כששמע שמת אביו וקרע בגדיו וישב עליו קצת שבעה, ואח”כ הוגד לו שלא מת ופסק מאבילותו, ואח”כ חזרו לומר לו שאמת היה שמת בראשונה, שיצא ידי קריעה והימים שנהג באבילותו, דשאני התם דהא עכ”פ עשה הקריעה בשעת חימום ונהג אבילות ומי הפקיעתו מידו: והיינו שבאבלות אין מי שהפקיעו מידו, משא”כ כאן שהשיבו הראשונים את שקי התפו”א למקומם.

דינים העולים:

• אדם המחזיק בחפץ על פי שמועה שהחפץ הפקר ואח”כ נפוצה שמועה אחרת שהחפץ אינו הפקר והחזיר הלה את החפץ למקומו ואחר כך התבררה השמועה הראשונה אמת וזכה בו אחר החפץ שייך לאחר.

• אם הניח את החפץ בצד עד לבירור השמועה הראשון זוכה בחפץ.

• אם השמועה הראשונה היתה ברורה וודאית חפץ ההפקר שייך לראשון.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*