שאלה: ראובן החליט במחשבתו כי את סכום מחצית השקל השנה יעביר לישיבתו, כעבור כמה ימים פנה אליו שמעון בבקשת תמיכה עבור דודו שעבר רחמנא ליצלן טרגדיה, בעקבות בקשת שמעון החליט ראובן להעביר לשמעון את מעות זכר למחצית השקל, האם רשאי שמעון לשנות את יעוד התרומה?

תשובה: רשאי שמעון לשנות את יעוד מעות זכר למחצית השקל, והמחמיר תבוא עליו הברכה.

מקורות:

דעת השו”ע והרמ”א בנדר במחשבה:

בשולחן ערוך חושן משפט סימן ריב סעיף ח

“קנה קרקע על דעת שיעשנו הקדש ולא הוציא מפיו כלום י”א דכיון שגמר בלבו לתת לצדקה חייב ליתן. ויש מי שאומר דאף על גב דכתיב כל נדיב לב עולות (דברי הימים – ב כט, לא) חולין מקדשים לא ילפינן וכיום  כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה הילכך כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום. (ויש להחמיר כסברא הראשונה) (ועיין בי”ד סוף סימן רנ”ח).

ומבואר שדעת השולחן ערוך בדעת היש אומרים שהמחליט לתרום לצדקה מחויב ליתן ואף שכתב  שיש מי שאומר שאין לחייב במחשבה’ היות ונקט השו”ע בי”א שחייב במחשבה שהם רבים הלכה כמותם ולא כיש מי שאומר, כמו שנקטו בעלי הכללים וכך הכריע הרמ”א ביורה דעה

ברמ”א יורה דעה הלכות צדקה סימן רנח יג

“אם  חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה, חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה, אלא דאם אמר מחייבין אותו לקיים. (מרדכי פ”ק דקידושין ובפ”ק דב”ב ובהגהות ובמהרי”ק שורש קפ”ה/קס”א/ ומהר”ר פרץ ובהגהות סמ”ק ורא”ש פ”ק דתענית. וי”א דאם לא הוציא בפיו אינו כלום (הרא”ש כלל י”ג). והעיקר כסברא הראשונה, ועיין בחושן המשפט סימן ריב.”

ומבואר גם ביו”ד שדעת הרמ”א להחמיר שהקדש צדקה חל במחשבה.

והנראה לכאורה שיש לחייב את הנודר במחשבה לתת את הצדקה למי שחיב ליתן להם אלא שבקצוה”ח הביא מחלוקת אם הנודר לצדקה לעני מסויים מחויייב ליתן דווקא לאותו עני

במחלוקת הפוסקים אם הנודר לצדקה לעני מסויים יכול לשנות עני אחר

בקצות החושן סימן ריב ס”ק ד הביא מחלוקת בזה

בשו”ת רדב”ז (ח”ד) סי’ קל”ד (אלף ר”ד), ושו”ת ריט”ץ (סי’ ר”ל) נסתפקו בנודר לפלוני עני אם יכול לשנותו לעני אחר ע”ש. ונראה כיון דיכול לשנותו למצוה אחרת וכמ”ש תוס’ פ”ק דערכין דף ו’ (ע”ב) ד”ה עד שלא בא ליד גבאי וכו’ בשם הר”ר ברוך דאם נדר צדקה לעניים יכול לעשות מצוה אחרת ע”ש, וא”כ נראה דה”ה בנודר לפלוני עני כיון דלא אמרינן אמירה לגבוה בצדקה לעניים ואינו אלא משום נדר דכתיב (דברים כג, כד) בפיך זו צדקה (ר”ה ו, א) וסגי ליה ליתנו לעני אחר.

מיהו מדברי הגהת מיימוני נראה דאינו יכול ליתנו לאחר, ע”ש (פרק  י”א מזכיה אות ד’) ז”ל, פסק מורי רבינו זצ”ל על איש ואשתו שהתנו ביניהם בקנין וכתבו בשטר לתת כך וכך לקרוביהם, ומת אחד, שאין השני יכול לשנות  מלתת מחצה לקרובי המת, כיון שלא הזכירו שום אדם אלא סתם לקרוביהם זכו קרוביו במחצה וקרוביה במחצה ונעשה נדר ואי אפשר לשנות ואמירתו לגבוה כמסירה להדיוט, ואילו היה רוצה לשנות ולתת לעשירים לאו כל כמיניה, ומעני לעני נמי לא עכ”ל.

והדברים עתיקים ועיין ב”י ביו”ד סימן רנ”ח, וא”כ ודאי אין לשנות מעני לעני,

ומסים בקצוה”ח אבל לפי דעת רוב הפוסקים דאמירה לעני אינו קנין אלא משום נדר, יכול הוא לשנותו לעני אחר.

ואמנם יש לדון מה הדין בנדר צדקה במחשבה אם בזה רשאי לשנות את מעות הצדקה

האם מחשבה בנדר אם יכול לשנות לעני אחר

והנראה היות ונחלקו הראשונים האם בנדר לצקה יכול לחזור בו או לא ואף שדעת השו”ע והרמ”א להכריע שנדר חל מדין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט (ואמנם יתכן שבבדק הבית חזר בו מדבריו) אך כבר ביאר בקצוה”ח שלרוב הפוסקים אף אם נאמר שהנדר חל אין נעשה קניין לעני מסוים ויכול לשנות מעני לעני, יכול לשנות את הצדקה לעני אחר, ואף אם נכריע כפשטות הבית יוסף שחל מדין אמירה לגבוה וא”כ אין לשנות מעני לעני אם נדר בפה הרי במחשבה ישנה מחלוקת נוספת אם חל כלל מדין מחשבה בנדר של צדקה.

אשר על כן נראה להלכה בצירוף כל הני ספיקות  שהנודר במחשבה יכול לשנות את נתינתו לעני אחר

ואמנם המחמיר תבוא עליו הברכה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*