שאלה: האם אסיר יכול לצאת ידי חובת משלוח מנות בנתינה לאשתו כשתבוא לבקרו?

תשובה: אף שבדרך כלל אין יוצא ידי חובה בנתינת משלוח מנות לאשתו, במקרה זה נראה שיקיים המצוה.

הרחבה ומקורות:

נאמרו בפוסקים שני טעמים למצוות משלוח מנות:

א. שיהיה כדי סעודת פורים בהרווחה לכל אחד (עי’ תה”ד סי’ קי”א, לבוש תרצ”ה)

ב. להרבות השלום ואהבה ורעות (כנגד מה שאמר המן – עם מפוזר ומפורד, עי’ ספר מנות הלוי למוהר”ש אלקבץ, ב”ח סי’ תרצ”ה, ועוד).

נציין בקצרה כמה מהנפ”מ בין הטעמים: האם קיים המצוה כשהמקבל אינו רוצה לקבל או מוחל לו, והאם יש לשלוח דווקא מאכלים, ומה אם שלח מאכל שנתברר שלא ראוי לאכילה או שלא ראוי למקבל מטעמי בריאות או כשרות וכדומה, ואם צריך המקבל לדעת מי שלח לו, ואם שלח ונגנב בדרך או הניח מאחורי הדלת והמקבל יודע אך יחזור בערב, ועוד. (ואולי בטעמים אלו נחלקו הדעות השונות לגבי זמן משלוח מנות בפורים שחל בשבת, המ”ב בסי’ תרפ”ח סקי”ח הביא שזמנו כסעודה ביום ראשון, ולמהר”ל חביב שסעודה בשבת אף משלוח בשבת, ודעת החזו”א או”ח קנ”ה א’ וכף החיים תרפ”ח סקל”ח שדינו כמתנות לאביונים ביום שישי).

ולמעשה נראה מדברי הפוסקים שיש לחוש לשני הטעמים, יעויין בשו”ת חתם סופר (או”ח סי’ קצ”ו) שתמה על הרמ”א (סי’ תרצ”ה) שפסק במקרה ששלח והמקבל אינו רוצה לקבלם או מוחל לו שיצא ידי חובה, שהרי זה תלוי בשני הטעמים הנ”ל ואם הטעם הוא משום צורכי הסעודה לא קיים המצוה, ומניין להרמ”א להכריע בזה.

לכאורה אף בנידון נתינת משלוח מנות לאשתו תלוי בשני הטעמים, שאם הוא לצורך סעודת פורים לא שייך לקיים המצווה שהרי חייב במזונותיה ורגילין לאכול יחד, ואם הטעם להרבות אהבה ורעות שייך שיביא לה דברים מיוחדים וירבה אהבה (ואף שמה שקנתה אשה קנה בעלה, לכל הדעות אם יתנה שאין לו חלק בזה תזכה בזה לגמרי, וכן נראה שלא שייך למושג ‘אשתו כגופו’ ואכמ”ל) אלא שכדברי החת”ס הנ”ל אין הכרעה מהו הטעם הנכון, וע”כ לא יסמוך רק על נתינה לאשתו (או לשאר הסמוכים על שולחנו) ויתן גם לאחרים כדי שוודאי יקיים המצוה.

אמנם במקרה של אסיר וכדומה (כגון מאושפז בבית חולים) שאינו יכול לפרנס אשתו, אף ללא להיכנס לפרטים אם חייב במזונותיה, ומה גדרו (עי’ אהע”ז ס”ע ובפוסקים שם), נראה ששני הטעמים קיימים, גם מרבה אהבה וגם דואג לצורכי הסעודה שהרי באופן כללי בתקופת מאסרו אין בידו היכולת לדאוג לה בפועל.