שאלה: חתן שחלה תענית אסתר בז’ ברכות שלו, וכלתו זו נישואין שניים שלה האם יש לומר שהימים שלאחר ג’ ימים ראשונים אינם מוגדרים כשמחה לדחיית צום התענית?
חתן שחלה תענית אסתר בז’ ברכות שלו, וכלתו זו נישואין שניים שלה שהדין אומר שחתנה לא חייב לבטל ממלאכתו משום שמחתה אלא שלושה ימים והיוצא מזה שאין חיוב שמחת כלה אלא ג’ ימים בלבד, ואם כן יש לומר שהימים שלאחר ג’ ימים ראשונים אינם מוגדרים כשמחה לדחיית צום התענית וכן יש לדון בשאלה זו כלפי הכלה:
תשובה: החתן והכלה פטורים בכל זמן שמברכים שבע ברכות וכן בכל זמן שיש חיוב שמחה מחמת האישה וכמו שנבאר.
בשמחת חתן וכלה נתקנו שתי תקנות, תקנת שבע ברכות בכל השבעה ימים לחתונתו וחיוב ביטול מלאכה לחתן ולכלה כדי שיהיו שמחים זה עם זו מה שנקרא חיוב שמחה.
ומבואר בגמרא ששבעה ברכות הוא משום תקנה דידיה (שלו) ושמחה משום תקנה דידה (שלה).
וכתב הר”ן (כתובות ז) שסיבת חיוב שבע ברכות הוא משום שמחת ליבו של החתן, כלומר שגם מה שתוקן לחתן הוא משום שמחה.
ולמדו מזה הפוסקים שהגם שחתן הנושא אישה שאיננה בתולה אין חובת שמחה, עדיין יו”ט שלו הוא משום שמחת החתן בשבע ימים אלו, ולכן ימים אלו דוחים את התענית.
כמו כן אלמן שנשא אלמנה (או גרוש שנשא גרושה) שנפסק באבן העזר ששבע ברכות עושים יום אחד אך חייב החתן בשלושה ימים לשמחת כלתו, פטורים מתענית זו אם חלה בשלושה ימים אלו שהיות שהוא שמחת הכלה הוא גם שמחת החתן ויו”ט שלהם הוא ודוחה את התענית.
מקורות:
אור לציון חלק ד’ פ’ נג או ג’ בהערה.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
