קיצור המתנת 4 ימים לשבעה נקיים: פסיקת ההלכה והמקרים המותרים
הנידון הוא לגבי אשה ששימשה עם בעלה, ולאחמ"כ ראתה דם, (לא מדובר כאן על ראתה סמוך ונראה מיד אחרי) לפי הדין צריכה לספור ארבעה ימים, וביום הרביעי (או החמישי לאשכנזים) לעשות הפסק טהרה, ולמחרת להתחיל לספור שבעה נקיים. והיא שואלת האם יש תנאים בהם ניתן לקצר את הימים שלפני ההפסק
מהי הסיבה להמתנת ארבעת הימים לפני ספירת שבעה נקיים, והאם יש אפשרות לקצר אותה?
כן, יש דעות הלכתיות המאפשרות קיצור המתנת ארבעת הימים, אך הדבר אינו נפוץ ונתון למחלוקת. המתנה זו נועדה למנוע בעיה הלכתית של פליטת נוזל (שכבת זרע) בתוך שלושה ימים לתשמיש, העלולה לפסול את ימי ספירת שבעה נקיים. חכמים גזרו שתתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר שחשש זה יוסר. יש מהראשונים שסברו שאם האשה תנקה היטב את המקום ותפלוט את כל שכבת הזרע, היא יכולה להפסיק בטהרה גם תוך ארבעת הימים, אך אחרים החמירו. למעשה, השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שהאשה יכולה לנקות את המקום ולפסוק בטהרה, וכך נוהגים ההולכים כפי דעת השו"ע. הרמ"א, לעומת זאת, החמיר וקבע שיש להמתין תמיד את מספר הימים (חמישה ימים לאשכנזים) ולא לסמוך על ניקיון הגוף, וכך נוהגים האשכנזים.
כן, יש דעות הלכתיות המאפשרות קיצור המתנת ארבעת הימים, אך הדבר אינו נפוץ ונתון למחלוקת. המתנה זו נועדה למנוע בעיה הלכתית של פליטת נוזל (שכבת זרע) בתוך שלושה ימים לתשמיש, העלולה לפסול את ימי ספירת שבעה נקיים. חכמים גזרו שתתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר שחשש זה יוסר. יש מהראשונים שסברו שאם האשה תנקה היטב את המקום ותפלוט את כל שכבת הזרע, היא יכולה להפסיק בטהרה גם תוך ארבעת הימים, אך אחרים החמירו. למעשה, השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שהאשה יכולה לנקות את המקום ולפסוק בטהרה, וכך נוהגים ההולכים כפי דעת השו"ע. הרמ"א, לעומת זאת, החמיר וקבע שיש להמתין תמיד את מספר הימים (חמישה ימים לאשכנזים) ולא לסמוך על ניקיון הגוף, וכך נוהגים האשכנזים.
כן, יש דעות הלכתיות המאפשרות קיצור המתנת ארבעת הימים, אך הדבר אינו נפוץ ונתון למחלוקת. המתנה זו נועדה למנוע בעיה הלכתית של פליטת נוזל (שכבת זרע) בתוך שלושה ימים לתשמיש, העלולה לפסול את ימי ספירת שבעה נקיים. חכמים גזרו שתתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר שחשש זה יוסר. יש מהראשונים שסברו שאם האשה תנקה היטב את המקום ותפלוט את כל שכבת הזרע, היא יכולה להפסיק בטהרה גם תוך ארבעת הימים, אך אחרים החמירו. למעשה, השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שהאשה יכולה לנקות את המקום ולפסוק בטהרה, וכך נוהגים ההולכים כפי דעת השו"ע. הרמ"א, לעומת זאת, החמיר וקבע שיש להמתין תמיד את מספר הימים (חמישה ימים לאשכנזים) ולא לסמוך על ניקיון הגוף, וכך נוהגים האשכנזים.
מהם המקורות ההלכתיים והדעות השונות בנוגע לקיצור המתנת ארבעת הימים?
בזב ראינו ששכבת זרע סותרת את שבעת ימי הנקיים שלו, והגמרא לומדת את זה מהתורה שכתוב בזב "לטמאה בה" שסותרת כמו ימי טומאתה מה טומאתה יום אחד [זבה קטנה] אף סתירתה יום אחד. שיטת רוב הראשונים – שפולטת שכבת זרע סותרת את ימי שבעת הנקיים גם לבעלה, אבל סותרת רק יום אחד, וכן שכבת הזרע שנפלטה סותרת תוך שישה עונות מאז התשמיש.
השולחן ערוך סימן קצו סעיף יא' פסק שאשה ששימשה עם בעלה צריכה לספור ג' ימים שלמים משעת התשמיש, וכן אם לא שימשה יכולה לפסוק בטהרה מיד, והרמ"א חולק וסובר שצריכה לספור ד' ימים מלאים וכן סופרים את ארבעת הימים לא מהתשמיש אלא מהראיה, וכן זה לא משנה אם שימשה עם בעלה או לא שימשה.
לגבי הקינוח מצינו בראשונים כמה שיטות בדבר לשיטת הרא"ש אם תרצה לספור מיום המחרת תקנח יפה את אותו מקום ותרחץ בחמים, ותחל לספור למחרת ראיית הדם [כמובן שפסק דמה לגמרי], ולא נחשוש שיפלט.
יש שסברו בדבריו שצריך גם רחיצה וגם קינוח ויש שסברו או קינוח או רחיצה,
השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שאם פסק דמה לגמרי יכולה לקנח את עצמה היטב או לרחוץ טוב בחמין, ותפסוק בטהרה ולא צריכה להמתין ארבעה ימים, והרמ"א חולק ומחמיר של לחוש על זה אלא תמיד לספור חמישה ימים.
למעשה זה לא כ"כ מצוי כי בדרך כלל לוקח כמה ימים עד שהדם מפסיק לגמרי, אבל בדם בתולים או בראייה מועטת פסק בטהרת הבית (ח"ב עמ' תלב) שגם תקנח את עצמה פה יפה וגם תרחץ במים חמים ותשב באמבטיה, ולהולכים כפי שיטת הרמ"א אין שום היתר בזה.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
