היושבים בסעודה אחת עם שני סוגי הכשרים

הרב ינון קסב
הרב ינון קסב
מורה הוראה

הרב ינון

קסב

Facebook
Email
Twitter
WhatsApp
Print

שאלה: משפחה היושבת יחד לסעודת פורים, וחלק מבני המשפחה אוכלים הכשר יותר מהודר וחלקם אוכלים הכשר שאינו מהודר כלל, האם צריך שיהיה בניהם היכר כמו שמצאנו במי שאוכלים יחד בשר וחלב:

תשובה: אינם צריכים היכר ושונה הדין מבשר וחלב ועיין במקורות.

מקורות:

בשו”ע יו”ד ס’ פח’ כתב שנים שאוכלים בשר וחלב יחד ומכירים זה את זה צריכים לעשות היכר בניהם כדי שלא יבואו לאכול זה מזה ויכשלו באיסור בשר וחלב.

ובש”ך (שם סק’ ב’) הקשה מכמה אסורים שלא צריך בהם היכר וכגון היושב ואוכל עם עכו”ם שמביא ממאכליו, שיכול לשבת לאכול עמו גם בלי היכר, ולאחר שדן בכמה מקורות בהלכה מסיק לדינא שיש לחלק בין הדינים, שבדבר שמותר לאוכלו מעיקר הדין רק שלאדם עצמו אסור וכגון האוכלים יחד בשר וחלב שלכל אחד מהם הוא מותר לכן יש חשש שיבוא לאכול מחברו.

אך אם יושב עם מי שאוכל איסור גמור אין חשש שיבוא לאכול מחברו ומפני שהוא בודל מזה, ולכן לא צריך היכר.

אך בדבר שאינו אסור מדינא וכגון מי שנדר ממאכל לאוכלו וחברו יושב עמו ואוכל ממאכל זה, כן צריך היכר ומפני שאינו אסור מעיקר הדין ואינו בודל ממנו.

עוד כתב הש”ך שכל מה שאמרנו שבדבר שאסור מעיקר הדין לא צריך היכר הוא דווקא בכל המאכלים אבל בלחם בפסח היות שהוא עיקר הסעודה יש להחמיר בו יותר ולכן אם אוכל עם עכו”ם בפסח צריך שיהיה היכר בניהם על אף הלחם אסור מעיקר הדין.

ומעתה נבוא לדון בנידון דידן, האם מה שמחמיר אדם לאכול הכשר מהודר בלבד זה אומר שהכשר הפחות מהודר הוא אסור בשבילו ולפי זה יהיה מותר לאכול בלי היכר, אך יצטרכו היכר בלחמים שבשולחן.

או שיש להגדיר את ההכשר הלא מהודר כלפיו כדין מי שמקבל על עצמו הנהגה טובה וא”כ הוא הוא מדין נדרי מצווה, וא”כ יצטרך הרחקה גם משאר המאכלים.

ודנתי רבות עם כמה תלמדי חכמים בזה, והנראה שיש לומר שהגדר בזה הוא אחרת לגמרי, שמי שמחמיר לאכול הכשר מהודר אין בהחלטתו דבר חיובי כלל, וזאת אומרת שאינו סובר שהכשר הפחות מהודר אסור מן הדין, וכן זה לא אומר שקיבל על עצמו לא לאכול זאת כדבר חיובי.

אלא הגדרה היא שהוא פורש מספק שמא ההכשר אינו טוב, וזו רק הרחקה מאיסור בלבד וא”כ נמצא שמבחינתו אין כאן איסור וודאי וגם י”ל שאפילו לא ספק איסור אלא הרחקה מחמת חומרת הדין.

ולפי זה י”ל שוודאי שאין לחייבו בהרחקה להרחקה, כלומר היות שכל מה שלא אוכל הוא מחמת הרחקה מאיסור אין לחייבו גם לעשות היכר שלא אומרים לעשות סייג לסייג.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*