שמרטפות בגמ"ח ילדים אובדים: חובת תשלום בהטעייה לפי ההלכה

על פי ההלכה, במקרה זה, ייתכן שהאם לא תחויב בתשלום, אך יש לדון בכך לעומק. המקרה עוסק בראובן שהקים גמ"ח לילדים אובדים בבני ברק. באחד מלילות השבת, אם השאירה את בנה הקטן בגמ"ח בטענה שמצאה אותו, כדי שישמור עליו בזמן שהלכה לשמחת שבע ברכות. לאחר שלוש שעות, כשבאה לקחת את בנה, ראובן חשד במעשיה וגילה שהוטעה. הוא דרש תשלום עבור שירותי השמרטפות, במיוחד שהשמירה נעשתה בשבת. השאלה ההלכתית היא האם האם חייבת בתשלום, בהתחשב בכך שהגמ"ח נועד לילדים אובדים ולא לשמרטפות, וכן שהייתה הטעיה.

תשובה: אין לחייב אשה זו בתשלום שמרטפות, אף שנהגה במרמה ושלא כהוגן.

מהם המקורות ההלכתיים הדנים בתשלום על שירות שלא סוכם עליו או שניתן במרמה?

המקורות ההלכתיים הדנים בתשלום על שירות שלא סוכם עליו או שניתן במרמה כוללים את הרמ"א בחושן משפט סימן רמו וסימן שס"ג. הרמ"א בסימן רמו מביא את דברי תרומת הדשן לגבי אדם שאומר לחברו 'בוא ואכול עימי' ללא פירוט תשלום, וקובע שחייב בתשלום. אולם, בסימן שס"ג סעיף ה', הרמ"א עצמו כותב לגבי 'בוא ותגור בחצירי' ללא פירוט, שפטור מלשלם. פוסקים כמו הב"ח רואים בכך סתירה, וקובעים שאין להוציא ממון מחמת ספק. במקרה שלנו, אם השמירה לא סוכמה בתשלום, נראה שיש לפטור את האישה. עם זאת, המקרה שונה כאשר ראובן קיבל את השמירה בחינם על דעת שהילד נאבד, ולא במקרה שהילד לא נאבד, מה שמהווה הטעיה. במצב כזה, יש לדון אם לחייב את אם הילד, שכן נתינת חינם שנעשתה בטעות עקב הטעיה עשויה להיות בטלה.

ואם כן הוא הדין במקרה שלנו ששמר על הילד ולא סוכם שהדבר יהיה בתשלום נראה שיש לפטור את האישה משכר השמרטפות.  

 אך אמנם כאן המקרה שונה, היות ומה שקיבל ראובן את השמירה בחינם זהו על דעת שהילד נאבד אך לא במקרה שהילד לא נאבד, והוי הטעייה ואם כן יש לדון אם לחייב את אם הילד.

שהרי ברור לדינא שמה ששמר ראובן בחינם הוא משום שהאשה הטעתה אותו, והוי נתינה בטעות ונתינת חינם זו בטילה,

הוכחה שנתינה במרמה בטילה

בגמרא בבא מציעא דף קא עמוד ב

"ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא, לא אשכח דוכתא לאותוביה. אמר ליה לההיא איתתא: אית לך דוכתא לאוגרי? אמרה ליה: לא. אזל קדשה, יהבה ליה דוכתא לעייליה. אזל לביתיה, כתב לה גיטא, שדר לה. אזלא איהי, אגרא שקולאי מיניה וביה, אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כאשר עשה כן יעשה לו, גמולו ישוב בראשו, לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא, אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא אמרה ליה: לכולי עלמא – ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי, דדמית עלי כי אריא ארבא"

תירגום:

אותו איש שקנה ספינה מלאה יין, ולא היה לו מקום לאחסן, ראה אישה במקום שחיפש איחסון ופנה אליה הבבקשה לאחסן את היין, אחר שסירבה רצה לקדש אותה, אותה אשה נענתה להצעה והתקדשה לו,אותו האיש איחסן את כל היין חזר לביתו ושלח לאותה אישה גט, משראתה האישה את מעשה המזימה, פנתה לסבלים שיוציאו את היין מביתה והניחו את היין בשבילי רשות הרבים, אמר רב הונא בנו של רבי יהושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו, ואותה אשה נהגה כהוגן.

רואים מדברי הגמרא שנתינה בטעות דינה להיבטל.    

כן, אם אדם עוסק בשמרטפות רק ביום חול ואינו שומר בשבת, בשבת הוא נחשב כמי שאינו עשוי להשכיר עצמו לשמרטפות, ואין לחייב את האשה בתשלום. עיקרון זה מבוסס על דברי הגהות מימוני שהובאו בבית יוסף חושן משפט סימן שסג ונפסקו ברמ"א. הדוגמה המובאת היא על שוכר בית העומד להשכרה, אך אם הבעלים אינם משתדלים להשכירו באותה עת, או אינם נמצאים, הדר בו פטור מתשלום, כאילו הבית אינו עומד למגורים. כלומר, גם אם ראובן דורש תשלום על שמירת תינוקות שאינם אבודים ביום חול, אך בשבת אינו מספק שירות זה, הוא נחשב כמי שאינו עשוי להשכיר עצמו לכך בשבת, ולכן אין לחייב את האשה בתשלום.

הדין כשעוסק בשמרטפות רק ביום חול, האם בשבת נחשב כאינו עשוי להשכיר עצמו?

בהגהות מימוני הביאו בבית יוסף חושן משפט סימן שסג ונפסק כמו כן ברמ"א

השוכר בית מראובן והוא עומד להשכרה ונמצא של שמעון, מעלה שכר לשמעון. ונראה לי שאם אינו משתדל בו להשכירו, אף על גב שאילו היו בעלים כאן היו משכירים אותו כיון שאינן כאן לא הן ולא שלוחן, הדר בו פטור שהוי כאילו לא עשוי למגורים. 

 זאת אומרת שאף אם היה נמצא באזור דירתו יתכן שהיה משכיר, היות וכעת אינו שם, נחשב שהדירה איננה עומדת להשכרה.

ואם כן להלכה, אף אם ראובן דורש תשלום על שמירת תינוקות בשמרטפות לילדים שאינם אבודים ביום חול אך בשבת אינו שומר עליהם, נחשב כאדם שאינו עשוי להשכיר עצמו לכך, ואף בכזה אופן אין לחייב את האשה.

מהם העקרונות ההלכתיים העיקריים העולים מהדיון?

*נתינה במרמה ובאומדן שמוכח שהיה מבטלה, הרי היא בטילה.

*המשתמש בבית חבירו  במרמה  או שלא ברשות ולא חיסרו והבית אינו עומד להשכרה, הגר בו שלא ברשות אינו חייב בתשלום.

*אף אם עומד להשכרה בדרך כלל אך בתקופה מסוימות אינו עומד להשכרה, נחשב בתקופות אלו כאינו עומד להשכרה והגר בו ללא רשות פטור מתשלום.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*