שאלה: אמא שהשאירה את בנה בגמח לילדים אובדים לשמרטפות האם ע”פ ההלכה תחוייב בתשלום שהרי הגמח נועד לעזור לילדים אובדים ולא לשרותי שמרטפות
מעשה שהיה בבני ברק בראובן שהקים גמ”ח ילדים אובדים כך שכל פעם שנאבד ילד מביאים אותו לראובן, כך שהורי הילד ידעו לאן לפנות, והנה באחד מלילות השבת החורפיים ארע למשפחת כהן שמחת שבת שבע ברכות, האם שחסה על בנה הקטן להוליכו בקור, ביקשה מאחד הילדים ברחוב שיפנה לראובן ויאמר לו שמצא את הילד, כעבור שלוש שעות מסיום שמחת השבע ברכות, פנתה האשה לקבל את פיקדונה, ראובן שראה את השלווה הנסוכה על פניה העלה חשדות לגבי אמיתות המקרה, אחר בירור קצר הבין את שעשתה לו אם הילד, ראובן כעס ודרש תשלום עבור שכר השמרטפות בתעריף ב, היות והשמירה נעשתה בשבת הדין עם מי ?
תשובה: אין לחייב אשה זו בתשלום שמרטפות, אף שנהגה במרמה ושלא כהוגן.
מקורות:
ברמ”א בחושן משפט בסימן רמו הביא את דברי תרומת הדשן באומר לחבירו בו ואכול עימי ולא פירש אם כונתו בחינם או בתשלום, ואנו דנים האם כוונתו בוא ואכול עימי היינו בחינם או אכול בתשלום, וכתב הרמ”א שם שחייב בתשלום, אך דין זה נסתר מדברי הרמ”א עצמו שכתב בסימן שס”ג סעיף ה’ בוא ותגור בחצירי ולא פירש אם בחינם או בתשלום שכתב הרמ”א שפטור מלשלם, ודעת הב”ח שם ועוד פוסקים שיש סתירה ברמ”א, ואין להוציא ממון מחמת ספק ואי אפשר לחייב את המזמין את חבירו לאכול, וכן את האומר לחבירו לבוא ולגור בביתו.
ואם כן הוא הדין במקרה שלנו ששמר על הילד ולא סוכם שהדבר יהיה בתשלום נראה שיש לפטור את האישה משכר השמרטפות.
אך אמנם כאן המקרה שונה, היות ומה שקיבל ראובן את השמירה בחינם זהו על דעת שהילד נאבד אך לא במקרה שהילד לא נאבד, והוי הטעייה ואם כן יש לדון אם לחייב את אם הילד.
שהרי ברור לדינא שמה ששמר ראובן בחינם הוא משום שהאשה הטעתה אותו, והוי נתינה בטעות ונתינת חינם זו בטילה,
הוכחה שנתינה במרמה בטילה
בגמרא בבא מציעא דף קא עמוד ב
“ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא, לא אשכח דוכתא לאותוביה. אמר ליה לההיא איתתא: אית לך דוכתא לאוגרי? אמרה ליה: לא. אזל קדשה, יהבה ליה דוכתא לעייליה. אזל לביתיה, כתב לה גיטא, שדר לה. אזלא איהי, אגרא שקולאי מיניה וביה, אפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כאשר עשה כן יעשה לו, גמולו ישוב בראשו, לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא, אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא אמרה ליה: לכולי עלמא – ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי, דדמית עלי כי אריא ארבא”
תירגום:
אותו איש שקנה ספינה מלאה יין, ולא היה לו מקום לאחסן, ראה אישה במקום שחיפש איחסון ופנה אליה הבבקשה לאחסן את היין, אחר שסירבה רצה לקדש אותה, אותה אשה נענתה להצעה והתקדשה לו,אותו האיש איחסן את כל היין חזר לביתו ושלח לאותה אישה גט, משראתה האישה את מעשה המזימה, פנתה לסבלים שיוציאו את היין מביתה והניחו את היין בשבילי רשות הרבים, אמר רב הונא בנו של רבי יהושע כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב בראשו, ואותה אשה נהגה כהוגן.
רואים מדברי הגמרא שנתינה בטעות דינה להיבטל.
ואמנם נראה, היות ואין דרכו של האיש לגבות שכר על השמירה בשבת, אף שאשה זו נהגה שלא כהוגן, אין לחיבה, היות וביארנו לעיל שדבר שלא סוכם עליו תשלום וכל שכן שאין דרך לשלם לאדם זה על מלאכה שעשה, אין אנו יכולים לחייב כשלא נעשה סיכום מפורש על כך. וכמו באדם שגר בחצר חבירו אף שהיה מדעתו וחבירו אמר לו לגור אין לחייבו בתשלום ומבואר בשולחן ערוך (בחושן משפט סימן שסג סעיף ד) שאף מי שגר ללא סיכום בדירה שאין דרך להשכירה, פטור מלשלם.
הדין כשעוסק בשמרטפות רק ביום חול, האם בשבת נחשב כאינו עשוי להשכיר עצמו?
בהגהות מימוני הביאו בבית יוסף חושן משפט סימן שסג ונפסק כמו כן ברמ”א
השוכר בית מראובן והוא עומד להשכרה ונמצא של שמעון, מעלה שכר לשמעון. ונראה לי שאם אינו משתדל בו להשכירו, אף על גב שאילו היו בעלים כאן היו משכירים אותו כיון שאינן כאן לא הן ולא שלוחן, הדר בו פטור שהוי כאילו לא עשוי למגורים.
זאת אומרת שאף אם היה נמצא באזור דירתו יתכן שהיה משכיר, היות וכעת אינו שם, נחשב שהדירה איננה עומדת להשכרה.
ואם כן להלכה, אף אם ראובן דורש תשלום על שמירת תינוקות בשמרטפות לילדים שאינם אבודים ביום חול אך בשבת אינו שומר עליהם, נחשב כאדם שאינו עשוי להשכיר עצמו לכך, ואף בכזה אופן אין לחייב את האשה.
דינים העולים:
*נתינה במרמה ובאומדן שמוכח שהיה מבטלה, הרי היא בטילה.
*המשתמש בבית חבירו במרמה או שלא ברשות ולא חיסרו והבית אינו עומד להשכרה, הגר בו שלא ברשות אינו חייב בתשלום.
*אף אם עומד להשכרה בדרך כלל אך בתקופה מסוימות אינו עומד להשכרה, נחשב בתקופות אלו כאינו עומד להשכרה והגר בו ללא רשות פטור מתשלום.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
