ויכתב מרדכי את הדברים האלה… לקים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה… ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים… והימים האלה נזכרים (בקריאת המגילה) ונעשים בכל דור ודור… וזכרם לא יסוף מזרעם (אסתר ט’).

מצוות אלו שנתחייבו בהם כל ישראל בימי הפורים, הרי הם מצוות עשה שהזמן גרמא, וע”כ לכאורה אמורות להיות הנשים פטורות מהם, וכדברי המשנה בקידושין (כט.)  ‘וכל מצוות עשה שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות’, אלא שחייבום חכמים מחמת שאף הן היו באותו הנס וכמו שחייבו מטעם זה אף בנר חנוכה ובארבע כוסות בליל פסח (מגילה ד. פסחים ק”ח, שבת כג.), ויעויין בראשונים שם שנחלקו אם משמעות הדבר שעיקר הנס נעשה על ידן או שהיו חלק מהגזירה וממילא חלק מהנס. [טעם זה מחייב במצוות מדרבנן, וע”כ לגבי מצווה דאורייתא של אכילת מצה הוצרכו להתחייב מחמת היקש שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה (פסחים מג:), ובמצוות סוכה שאין לימוד לחייבם, פטורות].

מקרא מגילה

אף שאשה מחוייבת כנ”ל, יש מהראשונים שכתבו שגדר חיובן שונה ואינן חייבות בקריאה אלא בשמיעה, ע”כ אם קוראת לעצמה תברך ‘לשמוע מגילה’, ולא תוכל להוציא את האנשים (עי’ מרדכי מגילה תשע”ט, וברמ”א סי’ תרפ”ט ס”ב).

משלוח מנות ומתנות לאביונים

מהטעם הנ”ל חייבות אף בשאר מצוות הפורים: סעודה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, כנפסק ברמ”א בסי’ תרצ”ה, ואמנם הפר”ח שם תמה שהרי בפסוק נאמר ‘איש’ – ומשלוח מנות איש לרעהו, ועי’ שבות יעקב (ח”א סי’ מ”א) שדחה דבריו שהרי כתוב גם ‘קבלו היהודים עליהם’ וגם הנשים בכלל, ויישב את המשמעות של המילה ‘איש’, וע”ע שאילת יעב”ץ ח”א סי’ ק”כ שדחה דבריו, ומסקנתם שוודאי אשה חייבת בכל מצוות הפורים.

סעודה ושתיית יין

חייבת גם כבכל שאר מצוות היום מהטעם הנ”ל, (ואף אם חל ליל טבילתה במוצאי פורים תאכל בשר בסעודה ותקנח טוב שיניה, ועי’ מש”כ במאמר ‘טבילה במוצאי פורים’). ולגבי שתיית יין כתבו הפוסקים שיכולה לשתות רק קצת, וזה לשון בעל שבט הלוי (ח”י סי’ י”ח): ואשר שאל אם נשים חייבות בכלל מצות היום גם חייב אינש לבשומי בפוריא עד דלא ידע. לדידי אין שום שאלה, דלא שייך זה באשה (גם אם ננקוט דשייך עוד בזה”ז כמבואר בפוסקים), דחז”ל הקפידו (בכתובות ס”ה.) מליתן רבוי יין לאשה מטעמי התגברות היצר (ובשו”ע אה”ע ס”ע), וגם אם בעלה עמה, אין דרך עד דלא תדע כמובן, ועיין לשון מאירי שם אין רבוי יין יפה לאשה, והדברים פשוטים. (וע”ע מועדים וזמנים ח”ב סי’ ק”צ, ובשו”ת רבבות אפרים (א’ תנ”ח, ועוד).

זכר למחצית השקל

נהגו ישראל ליתן קודם פורים זכר למחצית השקל (שהיו גובין באדר כדי להקריב בהם קרבנות צבור מר”ח ניסן שהוא התחלת השנה לכל השנה)                        והביא המג”א (תרצ”ד סק”ג) בשם הג”מ שנשים חייבות, וכתב שאינו יודע מניין לו כן, ובכף החיים שם (אות כ”ז) כתב משום שנא’ בפרשה שם ‘לכפר על נפשותיכם’ וע”כ נותנים גם על הנשים וילדים כדי לכפר על הנפש, ולמרות שלא היו ממשכנין אותן כמובא במשנה בשקלים (א’ ג’) ואינן מחוייבות כלל כנפסק ברמב”ם (הל’ שקלים א’ ז’), הלא אם שקלו מקבלין מידם (שם מ”ה וברמב”ם שם). ולמעשה כתבו רוב הפוסקים שנהגו לתת זכר למחצית השקל אף בעבור נשים, עי’ אשרי האיש ח”ג פמ”ב ג’ בשם הגרי”ש אלישיב, וכן דעת הגרשז”א – הליכות שלמה פי”ח הע’ 30, וע”ע שו”ת שבט הלוי ח”ז סי’ קפ”ג  שכתב להחמיר ולחוש לדעות המחייבות, ובילקוט יוסף מועדים הלכות ליל פורים ויומו ס”ח כתב: והנשים צריכות ג”כ לתת זכר למחצית השקל, ולכן כל איש שיש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו הסמוכים על שולחנו, ואם אין ידו משגת כ”כ יתן הסכום הנ”ל (השווה לערך שלושה דרהם) בעדו, ובעד כ”א מבני ביתו סך מעט או אפי’ מטבע קטן כפי כוחו. ונחלקו הפוסקים אם לגבי אשה נאמר הדין כבקטן שאם התחיל לשקול על ידו שוב אינו פוסק (שקלים א’ ג’), דעת הגרי”ש אלישיב (הובא בספר אשרי האיש ח”ג פמ”ב אות ג’) שהרי זה כנדרי צדקה ואסור להפסיק, ועי’ פס”ת שם אות ה’ שהביא מי שהקל בזה (אולי הדבר תלוי אם כוונת המשנה בשקלים שם שאינו פוסק מצד נדר או מצד חינוך).

פרשת זכור

מצווה מדאורייתא לקרוא פרשת ‘זכור’, ותקנו חז”ל לקרותה בשבת שלפני פורים לסומכה למעשה המן שהיה מזרע עמלק, וכדי להקדים זכירת מחית עמלק לעשיתה, כנאמר ‘והימים האלה נזכרים ונעשים’. ובספר החינוך (מצוה תר”ג) פטר נשים ממצוה זו, וכתב שנוהגת רק בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים. והמנ”ח שם תמה עליו שצריך ראיה לפטור נשים ממצוות עשה שאין הזמן גרמא ובפרט שיש גם לאו (לא תשכח), ועוד הלא למלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו כלה מחופתה וכו’ ולמעשה נחלקו הפוסקים אם נשים חייבות בזכירה זו, ואף אם חייבות בזכירה יש שפטרו משמיעת פרשת זכור, והתפשט המנהג ברוב הקהילות שנשים הולכות לבית כנסת לשמוע פרשת זכור, אולם וודאי שאם קשה לה יכולה לסמוך על המקילין.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*