במאמר זה נבאר את מעלת מזכה הרבים:

עומד ככוכבים לעד:

הנביא (דניאל יב, ג) מתאר את צדקת מזכאי הרבים כאור הכוכבים: “וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד”.

ניצול מן החטא:

במשנה במסכת אבות (ה, יב) מופיע: ״כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו. משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי על ידו”.

מעלת המלמד תורה לבן חברו ולבן עם הארץ:

הגמרא במסכת בבא מציעא (פה.) מפליגה במעלת המלמד תורה לבן חברו ולבנו של עם הארץ:

״אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן: כל המלמד את בן חבירו תורה, זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיה ט״ו): ‘אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד’. וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר: ‘ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה’ (ירמיה טו)”.

“גדולים מעשה חייא”:

התלמוד מתאר את הטורח הרב בזיכוי הרבים של רבי חייא, וכך מובא במסכת בבא מציעא (פה:):

״גדולים מעשה חייא, משום שרבי חייא היה עושה שלא תשתכח תורה מישראל, שהיה רבי חייא הולך וזורע פשתן, וכשהוא צמח היה עושה ממנו חבלים ואורג מהם רשתות, והולך וצד בהן צבאים, ואותן היה שוחט, ומאכיל את בשרם ליתומים, ומכין מהעור קלפים, שעליהם היה כותב ספר תורה, והלך למקומות שאין בהם תורה, ומלמד בספרי התורה שכתב את הנערים שבאותו מקום, ועל ידי כך היה עושה שלא תשתכח תורה מישראל”.

“ארור אשר לא יקים”:

על הפסוק (דברים כז, כו) : ״ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת״, מובא בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה (ד, ד):

״אמר ר׳ אסי בשם רבי תנחום בר חייא, למד ולימד ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור״.

“כרודף אחרי החיים”:

רבי שמעון בר יוחאי הפליג בספר הזוהר (תרומה דף קב״ח) במעלת מזכאי הרבים, וכתב:

״ואלמלא ידעו בני האדם לכמה זכויות ותועליות זוכים בגלל החזרת החוטא בתשובה, היו הצדיקים רודפים אחר החוטא להחזירו בתשובה כרודף אחר חיים.

“ואהבת את ה’ אלהיך”:

בספרי פרשת ואתחנן מופיע: ״ואהבת את ה׳״, אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר: ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״. ורוצה לומר, כמו שאברהם מפני שהיה אוהב כמו שהעיד הכתוב: ״אברהם אוהבי״ וזה בעוצם השגתו, קרא בני אדם להאמין בהשם מרוב אהבתו, כן אתה, אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם״.

מלאכת שמים:

רבינו יונה בשערי תשובה (שער ג׳ אות י״ט) מסביר כי החובה לדאוג שמלאכת שמים תתקיים בעולם:

״ודע כי נתחייב הנברא להיות ציר נאמן ועבד משכיל במלאכתו, וישגיח על מלאכת הפועלים חבריו, ועיניו על דרכיהם לראות אם באמונה הם עושים, ויזהירם ויודיעם את המעשה אשר יעשון. כי חפצו ורצונו אשר תיעשה מלאכת אדוניו בלא דחייה. על כן יחזיק ידי עושי המלאכה”.

זוכה לעולם הבא:

בעל חובות הלבבות (שער הבטחון פרק ד׳ בבאור החלק חששי) הזכות לעולם הבא מכח זיכוי הרבים: ״שהאדם זוכה לחיי העולם הבא אחרי שיעשה המעשה הטוב… בהדרכת הבריות אל עבודת השם יתברך והבאתם אל המעשה הטוב לשם יתברך, כמו שנאמר: ״ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד״.

שכר בעולם הזה:

כתב הרמב״ם בפירוש המשניות (פאה א׳ א׳): …״וכשיעשה האדם המצוות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו לבין בוראו, תחשב לו לצדקה, ויגמלהו הקדוש ברוך הוא לעולם הבא, כמו שנתבאר בפרק חלק. וכשיעשה האדם המצוות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה, כמו כן תחשב לו לצדקה לעולם הבא לפי שעשה המצוות, וימצא טובה בעולם הזה בעבור שנהג מנהג טוב בין בני האדם, כי כשינהג מנהג הזה ינהגוהו אחרים כמנהגו. יקבל כמו כן שכר מהענין ההוא״.

חפץ ה’ בזיכוי הרבים:

רבי אברהם אזולאי כתב בפירושו למסכת אבות (חסד לאברהם, ג י):

“מי שאומר שלום עליך נפשי ואני וביתי נעבוד את ה’ למה לי להדריך ולזכות אחרים ומעולם לא זיכה לשום בריה מתורתו, כביכול לא נתן נחת רוח למקום שאין חפץ ה’ כי אם במי שמזכה הבריות“.

רבי אלעזר מגרמזיא כתב בהקדמת ספרו הרוקח, בזה הלשון: “אין זכות כמזכה הרבים”.

בברכה, איתיאל כ”ץ

רב משיב מטעם בית ההוראה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*

*