שאלה: האם יש אפשרות לקצר את ההמתנה של ארבעת הימים שבין התשמיש לספירת שבעת ימי הנקיים, כמובן בתנאי שהדם פסק לגמרי?

הנידון הוא לגבי אשה ששימשה עם בעלה, ולאחמ”כ ראתה דם, (לא מדובר כאן על ראתה סמוך ונראה מיד אחרי) לפי הדין צריכה לספור ארבעה ימים, וביום הרביעי (או החמישי לאשכנזים) לעשות הפסק טהרה, ולמחרת להתחיל לספור שבעה נקיים. והיא שואלת האם יש תנאים בהם ניתן לקצר את הימים שלפני ההפסק

תשובה: תמתין לאחר התשמיש 3 ימים שלמים וביום הרביעי תפסוק בטהרה ולמחרת תתחיל לספור שבעה נקיים.

המתנת ארבעת הימים שבין התשמיש לספירת שבעת ימי הנקיים נועדה כדי שלא להסתבך עם הבעיה ההלכתית שאומרת שהנוזל שיוצא מגופה של האשה בתוך ג’ ימים לתשמיש, מונע  מאותו היום מלהיספר כאחד מימי שבעת הנקיים. אנו חוששים שהאשה תתחיל לספור שבעה נקיים, ויפלט לה הנוזל, והיא לא תשים לב לזה ולא תוסיף יום חלילה.

לכן גזרו חכמים שתתחיל לספור שבעה נקיים רק לאחר שלא יהיה יותר את החשש הזה. על כן תמתין לאחר התשמיש 3 ימים שלמים וביום הרביעי תפסוק בטהרה ולמחרת תתחיל לספור שבעה נקיים.

היות וכל הבעיה זה של פליטת הנוזל [שכבת זרע], יש מהראשונים שסברו שאם האשה תנקה טוב טוב את אותו מקום כך שכל השכבת זרע תפלט מגוף האשה, ולא יהיה חשש שמא יפלט, יכולה להפסיק בטהרה גם תוך ארבעת הימים, ויש שהחמירו. למעשה השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שהאשה יכולה לנקות את המקום ולפסוק אח”כ בטהרה וכך נוהגים ההולכים כפי דעת השו”ע, והרמ”א חלק והחמיר שלא להתיר בכזה אופן אלא תמיד חייבים לחכות את מספר הימים [שזה להרמ”א חמישה ימים] ולא לסמוך על נקיון גופה וכך נוהגים האשכנזים.

מקורות:

בזב ראינו ששכבת זרע  סותרת את שבעת ימי הנקיים שלו, והגמרא לומדת את זה מהתורה שכתוב בזב ”לטמאה בה” שסותרת כמו ימי טומאתה מה טומאתה יום אחד [זבה קטנה] אף סתירתה יום אחד.                                                                                                                                                      שיטת רוב הראשונים – שפולטת שכבת זרע סותרת את ימי שבעת הנקיים גם לבעלה, אבל סותרת רק יום אחד, וכן שכבת הזרע שנפלטה סותרת תוך שישה עונות מאז התשמיש.

השולחן ערוך סימן קצו סעיף יא’ פסק שאשה ששימשה עם בעלה צריכה לספור ג’ ימים שלמים משעת התשמיש, וכן אם לא שימשה יכולה לפסוק בטהרה מיד, והרמ”א חולק וסובר שצריכה לספור ד’ ימים מלאים וכן סופרים את ארבעת הימים לא מהתשמיש אלא מהראיה, וכן זה לא משנה אם שימשה עם בעלה או לא שימשה.

לגבי הקינוח מצינו בראשונים כמה שיטות בדבר לשיטת הרא”ש אם תרצה לספור מיום המחרת תקנח יפה את אותו מקום ותרחץ בחמים, ותחל לספור למחרת ראיית הדם [כמובן שפסק דמה לגמרי], ולא נחשוש שיפלט.

יש שסברו בדבריו שצריך גם רחיצה וגם קינוח ויש שסברו או קינוח או רחיצה,

השולחן ערוך בסימן קצו סעיף יג פסק שאם פסק דמה לגמרי יכולה לקנח את עצמה היטב או לרחוץ טוב בחמין, ותפסוק בטהרה ולא צריכה להמתין ארבעה ימים, והרמ”א חולק ומחמיר של לחוש על זה אלא תמיד לספור חמישה ימים.

למעשה זה לא כ”כ מצוי כי בדרך כלל לוקח כמה ימים עד שהדם מפסיק לגמרי, אבל בדם בתולים או בראייה מועטת פסק בטהרת הבית (ח”ב עמ’ תלב) שגם תקנח את עצמה פה יפה וגם תרחץ במים חמים ותשב באמבטיה, ולהולכים כפי שיטת הרמ”א אין שום היתר בזה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*