שאלה: האם נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור, או שהוא רק מנהג בעלמא שניתן להקל בו במקום שיש צורך גדול לאישה, ולדוגמא אישה שמחמת לידתה קשה לה ללכת לבית הכנסת האם צריכה לטרוח ללכת לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור:
תשובה: בפוסקים מצאנו מחלוקת בדין שמיעת זכור לנשים אם הן חייבות מעיקר הדין בשמיעת זכור, או שהוא רק מנהג בעלמא, ויש מן הפסוקים שכתבו שלא נהגו נשים לשמוע זכור בכלל.
ובחזון עובדיה פסק שמעיקר הדין אישה צריכה ללכת לשמוע בבית הכנסת, אך אם קשה לה בגלל טורח הילדים יכולה להקל לקורא בביתה פרשת זכור מתוך החומש.
מקורות:
בחינוך מצווה תרג כתב שמצווה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים כי להם לעשות מלחמה ולא לנשים.
והקשה במנחת חינוך מדוע כתב החינוך לפטור נשים והרי מצווה זו מצווה עשה שאין הזמן גרמא, עוד הקשה הרי גם נשים חייבות במלחמת מצווה, ומלחמת מחיית עמלק היא מלחמת מצווה ומדוע כתב החינוך שאין נשים חייבות בזכירתה, ולכן כתב שכל אישי ישראל חייבים במצווה זו כולל הנשים.
כיצד זה שנשים חייבות מן הדין בשמיעת זכור, כתב בשו”ת בנין ציון (חדשות ס’ ח’) בשם רבו ר’ נתן אדלר והוסיף שאפילו על המשרתות שלו היה מקפיד הוצרכה לשמוע, ומשמע שנקט שהוא חיוב מן הדין ממש שהרי על אף שהמשרתת חייבת בעבודה ולכאורה יש לפוטרה בגלל הצורך ראה ר’ נתן אדלר שהוא חיוב מעיקר הדין ולא רק מנהג.
וכתב לבאר טעמו, שמחמת שמצווה זו אין לה זמן קבוע אין לה את הגדר של מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה, שהרי כתב המג”א שהחיוב הוא לשמוע פעם אחת בשנה ואין לו תאריך קבוע (כמו שנהוגים היום שקוראים בשבת שלפני פורים).
ובמנחת יצחק (ח”ט סח א’) כתב שמנהג כל קהילות אשכנז שנשים באות לפני מנחה לשמוע פרשת זכור, ועיין שם שדן בדברי הבנין ציון.
לעומתם יש מהפוסקים שכתבו שלא היה כלל מנהג שנשים באות לשמוע פרשת זכור, וכן כתב בשו”ת תורת חסד, ובשו”ת תורה לשמה (קפז) לבעל הבן איש חי כתב לפוטרם לגמרי והעתיק את דברי החינוך במצווה זו, ומשמע שאין להן כלל חיוב וגם הגר”מ אליהו (מאמ”ר סב יד) כתב לפוטרם לגמרי ושכן הוא מנהג הספרדים.
אך בכף החיים (סימן תרפה ס”ק ל’) כתב לעשות פשרה בדין, ופסק שנשים אינם חייבות לשמוע בציבור קריאת התורה ובמיוחד לא לפני פורים ומפני שזכירה זו שלפני פורים היא תקנת חכמים והיא מצווה שהזמן גרמא, ואם הן מקיימות אותה זו מקיימות אותה כמי שאינה מצווה ועושה.
אך אין לפוטרם לגמרי ממצווה זו אלא צריכות הנשים לקרוא בביתן שהרי עיקר המצווה היא לא מצוות עשה שהזמן גרמא.
והנה במה שכתב הכף החיים שתקרא האישה בביתה, עיין בשו”ת יביע אומר (שם או יז) שדן שם האם מעיקר הדין מצוות זכירה היא בספר תורה דווקא או שהוא רק מדרבנן והביא שם שיטות הראשונים בזה, ומסיק ומצוה על הנשים לבוא לבית הכנסת ולשמוע קריאת פרשה זו וכו’ כי מן התורה אין זמן קבוע לקריאה זו ונמצאת מצווה זו כמצוות עשה שאין הזמן גרמא, ואם אי אפשר להם לבוא מפאת טיפול בילדיהן הקטנים, טוב שיקראו בחומש פרשת זכור, בשבת זו.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
