שאלה: אימתי לקרוא את המגילה בעזה, האם לקרוא בי”ד או בט”ו או בשני הימים. ואימתי לברך בי”ד או בט”ו, או בשניהם. כי לפי יודעי דבר עזה היא מוקפת חומה גם מהים וגם מימות יהושע בן נון.

אודות מה שנשאלו ברוח הימים אלו המלחמה הקשה (מלחמת חרבות ברזל) ממשפחות של לוחמים בתוככי עזה. וכפי מה שנאמר להם עד כה שלא יצאו משם גם בחג פורים הבעל”ט (תשפ”ד).

תשובה: חיילים המשרתים כעת במלחמת ברזל ברצועת עזה, עליהם לקרוא את המגילה ביום י”ד באדר ב’ בלבד (שהוא מוצ”ש ויום ראשון של פרשת ויקרא כפי שיוצא השנה שנת תשפ”ד), ואינם צריכים לקרוא כלל אפילו בלא ברכה ביום ט”ו.

מקורות ונימוקים: בספר תקון יששכר לרבי יששכר סוסאן מערבי, מרבני צפת בזמן מרן הבית יוסף, שם דן בדין קריאה בתורה פרשת ויבא עמלק בט”ו באדר לעיירות מסופקות ושם כתב בין היתר (דף נט ע”ב) שהמקומות שקורין בהם המגילה שני ימים מפני שספק אם עיירות הם אם כרכים הם, כמו שכתבתי למעלה בביאור הקביעות בחדשי אדר, הסדר להם בקריאת התורה ביום השני כסדר היום הראשון ומנהג זה פשוט פה בכל המוסתערבים יצ”ו, תושבי ארץ צפת שבגליל העליון תוב”ב, וכפריה בירי”ה, ואל זיתו”ן, “ושמענו שכן נוהגין גם בעזה ובדמשק” וכו’. עכ”ל.

ומוכח שבעיר “עזה” יש מנהג קדום לקרות את המגילה גם בט”ו באדר מחמת הספק שהיא עיר מוקפת חומה, וכן הורה הגאון הראש”ל יש”א ברכה בשו”ת שמחה לאיש (חלק או”ח סימן ה), לעמיתו רבה של ירושלים הגר”ש סלאנט, בשנת תרמ”ג, אודות היישוב החדש בעיר עזה ששאלו מה יעשו בקריאת המגילה, והוריתי להם שיקראו ב’ ימים הראשון בברכה והשני בלא ברכה, וכמ”ש בספר תקון יששכר בעד עזה. ע”כ.

והנה כתב הבה”ל סימן תרפ”ח (ד”ה או שסמוכין) בשם המשאת משה, שכפר הסמוך לכרך שהיו קורין בט”ו ונהיה הכרך “שמם” יקראו בי”ד. אך הביא שם בשם הברכי יוסף שכרך של עכו”ם שאין בו ישראל כלל ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט”ו. ורק אם בכרך קראו בי”ד וט”ו מספק הכפרים הנראים וסמוכים קוראין בי”ד.

אך מרן הגר”ע יוסף זצ”ל השיב על דברי הבה”ל בקובץ קול סיני אדר א התשכ”ז (ע’ קנ סע’ טו), כי הנה בשו”ת משאת משה ח”ב (סי’ ג) כתב בפשיטות, שאף עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אם אין שם קהל ועדה מישראל שקוראים בט”ו, בכפר הסמוך לה קוראים בי”ד. ע”ש. ובברכי יוסף (סי’ תרפח סק”ח) הוכיח, ע”פ גירסת הר”ן בירושלמי (פ”ק דמגילה), שאם נחרב הכרך ונעשה “של עכו”ם” שבו אין קורין, ממילא גם בחוצה לו קוראים רק בי”ד. עכת”ד.

וכל זה דלא כמ”ש המשנה ברורה בבה”ל בשם הברכי יוסף שקוראים בט”ו. ותימה שאיך לא סיימוה קמיה דמסיק איפכא. וכן השיג על הבה”ל בספר עמק ברכה (ע’ נא אות ה) וז”ל, איני יודע למה פסק כן דהרי מבואר להדיא בירושלמי פ”א ה”א דחרב הכרך ונעשה של עכו”ם אין קורין בו בט”ו דאין לו דין כרך. והטעם הוא או משום דבעינן עשרה בטלנין גם בכרך או משום דכרך של עכו”ם אין לו דין קדושת חומה כדאיתא בתוס’ כתובות ד’ מ”ה. כן כתב בביאור הגר”א בס תרפ”ח בביאור הירושלמי. ע”כ. ולא זכר שכך נקט באמת לדינא ג”ע מרן החיד”א שכרך של עכו”ם הנכנס לתוכה קורא בט”ו. ותשובה זו נדפסה בשנית בחזו”ע פורים (ע’ קי) וכן העלה מרן הראש”ל בילקו”י פורים (ע’ שכה).

ולפ”ז כיום שאין ברצועת עזה ישוב יהודי דינה כדין כרך של גוים שאינה מיושבת ביהודים כפי שאיתא בירושלמי וכפי שנקט הברכי יוסף לדינא (ודלא כהבה”ל) שהנכנס לתוכה קורא בה בי”ד.

ובפרט שלא ברור אם כל רצועת עזה היא בגדר עיר ספק מוקפת חומה, ושמא רק “העיר עזה עצמה” בספק, ולא שאר המקומות הסמוכים לה, וכפי שהזכרנו בראשית המכתב, והרי לדינא נקטינן כהברכ”י והבה”ל שעיירות הסמוכות לעיר שהיא ספק מוקפת חומה [אפי’ שהיא מיושבת ביהודים] אין קורין בהם בט”ו ורק בי”ד בלבד. וכפי שהרחבנו בילקו”י (פורים ע’  שעב). ואף על  פי שהגאון החזון איש (סימן קנג סק”ג) חולק על זה, הנה הזבחי צדק בתשובה חלק ג’ (סימן י) פסק למעשה כדברי מרן החיד”א וכן כתבו הזכור לאברהם, ובית עובד והובאו בכף החיים (ס”ק יא). ובספר ארץ ישראל להרי”מ טיקוצינסקי (סימן ח’), כתב שעיירות עתיקות אף על פי שכתובות במקראות, כל זמן שלא הוחזקו שזהו מקומן האמתי אין לנו להחזיקן מעצמנו ואין לקרות בהן בט”ו, מלבד אלו שהוחזקו משנים קדמוניות לדונן כספק.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*