שאלה: נשאלתי אם מותר לאשה בימי נדתה ללבוש מכנסיים בתוך ביתה בפני בעלה?

תשובה: בימי נדתה אסור הבעל להסתכל באשתו במקומות המכוסים, וממילא כאשר לבושה במכנסיים צנועות אין איסור, אמנם אם מרגיש שצורת לבוש זו גורמת לו לגירוי, יגדרו עצמם בכך.

הרחבה ומקורות:

באופן כללי נהגו בנות ישראל איסור בלבישת מכנסיים, יש פוסקים שאסרו זאת מכל וכל משום אסור ‘לא ילבש’ (עי’ מנחת יצחק ח”ב סי’ ק”ח, ויען יוסף סי’ ס”ז), ופוסקים רבים חולקים וסוברים שלא שייך איסור זה, כגון מסקנת מרן ביביע אומר (ח”ו יו”ד סי”ד) ומ”מ כתב שאין להתיר ללכת בהם כי בגדי שחץ הן ומעוררות תשומת שב מיוחדת ומביאות לידי הרהורים, ע”ש. ונראה כי שורש הדברים שאין זה מדרכי הצניעות להבליט את פיסוק רגליה, וכמובא בגמ’ בפסחים ג. ששינתה התורה בלשונה ולגבי טומאת זב נאמר (ויקרא ט”ו) ‘וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא’ ולגבי זבה נאמר שם ‘אשר היא יושבת עליו… יטמא’, לפי שאין הגון להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה, (וזו אחת המקורות  שם שלעולם יספר אדם בלשון נקיה), ומחמת כן היה מקובל שתי סוגי רכיבה על חמור או ירך מכאן וירך מכאן או רכיבה כאשה ששתי הרגלים בצד אחד (עי’ נדה יד. ורש”י ד”ה דלא, וב”ב עח. וברש”י ד”ה כומני- …דסתם חמור לרכיבת אנשים קאי, וע”ע ר”ג שם), ויתכן שזו הסיבה שמצינו בכמה מקומות שהיה מרכבה מיוחדת לנשים (עי’ ב”ב שם – ‘מרכבתא דנשי’, עירובין ל: רש”י ד”ה שידה, גיטין נה: ד”ה שקא דריספק, וסח: ד”ה שידתא), ועפ”ז דנו הפוסקים שלא ראוי שנשים תרכבנה על סוסים או על אופניים אלא כשאין ברירה (עי’ שו”ת שבט הלוי ח”י סכ”ו, קריינא דאיגרתא ח”ג סי’ מ”ד, חשוקי חמד בפסחים שם).

המשתמע מהגמ’ ומהראשונים שם שאינו מוגדר כאיסור אלא כגנאי וחוסר כבוד, וכדבר שאינו הגון, ובמקום הצורך יכולות לרכב, כגון ברכיבה על גמל שיש פחד אם לא תפוסה בו היטב, או משום פחדים אחרים ע”ש,  וכן משמעות הפוסקים הנ”ל שמתייחסים לזה בחומרא פחותה מאשר חוסר צניעות בגילוי הגוף. ומחמת כך בדוחק גדול הקל ביביע אומר שם כשהברירה היא בין חצאיות קצרות מעל הברך או מכנסיים, שבמקום שלא ישמעו לנו יש להעדיף מכנסיים, ע”ש.

ומכיוון שהגדרת הדברים כנ”ל הקלו רבים בתוך הבית בבגדי שינה וכדומה, וודאי שאין להקל כלל לפני אחרים שאינם בני ביתה, אמנם אין ספק שלגבי הלכות הקשורות לכסוי הגוף (בתפילה וקריאת שמע באו”ח סי’ ע”ה, ובנדה ביו”ד סי’ קצ”ה ס”ז) הלבושה במכנסיים נחשבת כמכוסה ומותר לקרות ק”ש כנגדה, ומותר לבעלה להסתכל בה בזמן נדתה, אמנם אם מרגיש שכשלבושה כך מביאו לידי הרהור יתכן שנכנס תחת ההגדרה של ‘קלות ראש’ שיש ליזהר בה בזמן נדתה שמשמעות הדבר לכאורה כל דבר אשר יכול להרגיל לערוה (עי’ ש”ך סי’ קצ”ה סק”ב), וא”כ יגדרו עצמם בכך.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*