ברכה על פירות בארוחת ערב בט"ו בשבט: מדריך הלכתי

תשובה: בדרך כלל אכילת פירות בט"ו בשבט אינם באים כעיקר הסעודה אלא כקינוח ויש לברך עליהם ברכה ראשונה, אך ברכה אחרונה יפטרו בבהמ"ז

הכלל הוא שדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם (ברכות מא:).  פירות מוגדרים כדברים שאינם מחמת הסעודה וע"כ יש לברך עליהם בנפרד בתוך הסעודה אא"כ אוכלם ממש עם הפת, ויש בזה כמה חילוקי דינים (כמתבאר בשו"ע או"ח סי' קע"ז ובנו"כ שם):

האם מברכים על פירות כשאינם עיקר הסעודה וגם לא קינוח?

כשאכלם בפני עצמם צריך לברך, אך אם אכלם בתחילת הסעודה ובסוף עם פת אף שבאמצע אכל ללא פת, ברכת הפת פוטרתם, אמנם ראוי לכתחילה שיאכל הפירות לבד ויברך, לצאת אף ידי שיטות הראשונים שאם אכל באמצע בלא פת צריך לברך.

מה הדין כשעיקר הסעודה מבוססת על פירות?

יאכל מתחילה עם פת, ואז גם אם אוכל אח"כ בלא פת, אין מברך עליהם.

פשטידא שממולאת בפירות:

אין צריך לברך שוודאי טפלים לקמח.

האם מברכים על פירות מבושלים המוגשים כמזון ולא כקינוח?

אם מבושלים עם עוף או תפוחי אדמה וכדומה וודאי אין צריך לברך, ואף אם מבשלם בפני עצמם במקומות שכך נהוג לבשלם לצורך הסעודה דינם כשאר התבשילים ולא יברך, ואם יש ספק ינהג כמבואר לקמן.

האם מברכים על מנת פתיחה מפירות?

נחלקו הפוסקים אם לברך מכיוון שבאים למתיקות ולא להשביע, והשאלה אם נחשבים כמעוררים תאוות המאכל ולא יברך או שאין הגדרתם כך (ועל הסימנים שאוכלים בר"ה לכו"ע מברכים שאינם באים לעורר התיאבון אלא לסימנא טבא), וע"כ ראוי לכתחילה לנהוג כדין ספק, כדלקמן.

האם מברכים על פירות המוגשים כקינוח בסעודה?

במקרה של 'משיכת ידיים מן הפת', יש לברך על הפירות הן לפניהם והן לאחריהם, וגם על דברים הבאים מחמת הסעודה, מכיוון שאין המוציא וברכת המזון פוטרים אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה. מנהג זה, שבו בסוף הסעודה מסירים את הפת וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות, אינו מצוי כיום אלא במקרים מאוד מסוימים כמו חתונות. במקרה של ספק, הפתרון הוא לאכול פירות קודם הסעודה ולכוון לפטור גם את מה שיאכל בסעודה. אם הספק הוא בפירות מבושלים וכדומה, ניתן לפטור על ידי אכילת פרי חי בסעודה, או לאכול אותם עם מעט פת. כשאין אפשרויות אלו, אין לברך שהרי ספק ברכות להקל, אך ניתן להרהר הברכה בלב.

מה הדין לגבי ברכה על פירות לאחר 'משיכת ידיים מן הפת'?

(מקרה שלא מצוי כ"כ בזמנינו, שהיה מנהג שבסוף הסעודה מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות וכו' ואז יש לברך בין לפניהם ובין לאחריהם וגם על הדברים הבאים מחמת סעודה, כי אין המוציא ובהמ"ז פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה, אמנם כיום אין הרגילות למשוך ידנו מן הפת עד בהמ"ז, אלא במקרים מאוד מסויימים כגון בחתונות שמסלקים האוכל והכלים וכמה שולחנות ועוסקים בשמחת חתן וכלה, וגם שם דנו הפוסקים אם שייך דין זה).       

במקרה של ספק, הפתרון הוא שיאכל פירות קודם הסעודה ויכוון לפטור גם את מה שיאכל בסעודה (ואין צריך ברכה אחרונה על מה שאכל קודם הסעודה כי יפטר בברכת המזון, אא"כ לא יאכל בסוף פירות בסעודה שלשיטת המ"ב (סי' קע"ו סק"ב) יברך, ומהגרע"י (הליכות עולם ח"ב עמ' כ"ט) משמע שלא יברך משום סב"ל וע"כ עדיף לאכול פחות מכזית), ובמקרה שהספק הוא בפירות מבושלין וכדומה, יוכל לפטור ע"י אכילת פרי חי בסעודה, או שיאכלם עם מעט פת (כשאין אפשרויות אלו לא יברך שהרי ספק ברכות להקל, אך יוכל להרהר הברכה בלבו, הליכות עולם שם עמ' לא').   

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*