בימי איסור, בני הזוג צריכים לנהוג בהרחקות ביניהם כדי למנוע מכשול

כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה " לך לך אמרינן לנזירא לכרמא לא תקרב", [בתרגום חופשי – שאנו אומרים לנזיר שאסור עליו יין, שילך בדך עוקפת מסביב כדי שלא יתקרב לכרם יין], רבותינו החמירו בהרחקות אלו, משום קרבת הלב בין הבעל והאשה ועשו גזרה לגזרה והרחקה להרחקה. ואחד הדברים שחכמים גזרו בהם איסור זה – אכילה משותפת מקערה אחת. נלמד את מקור האיסור, ואת האפנים האסורים והאופנים המותרים.

צריך לדעת שבאכילה בקערה אחת ישנם שתי בעיות, הראשונה עצם האכילה מקערה אחת, והבעיה השניה, איסור אכילה משיורי מאכלה, שנדון באיסור זה בהמשך, ונראה את שיטות האוסרין והמתירין.

במשנה בשבת דף יא. כתוב "כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה", כי מתוך שהם מתייחדים יבואו לתשמיש, ואיסור זבה הוא כרת.

נחלקו רבותינו הראשונים מה האיסור שהמשנה כתבה, יש שאסרו אכילה על שולחן אחד אפילו שכל אחד אוכל מצלחתו, ויש שאסרו רק אכילה בקערה אחת, אבל אכילה על שולחן אחד לא אסרו, כי פעם כל אחד היה אוכל על שולחן לבד וזה שאוכל עם אשתו נידה בשולחן אחד זה דרך חיבה, ולכן כיום שאין דרך חיבה באכילה על שולחן אחד, אין איסור, ויש שכתבו שאפילו שהיום אין דרך חיבה באכילה על שולחן אחד בכל זאת ישימו היכר ביניהם.

בסימן קצה סעיף ג' פסק השולחן ערוך – לא יאכל עם אשתו על שולחן אחד אלא אם כן יש היכר שיהיה דבר מפסיק ביניהם, ונראה שלא חילק בין שולחן גדול לשולחן קטן.

במקום שאחרים אוכלים עמהם, נהגו בני ספרד להקל שלא צריך היכר, ובני אשכנז מחמירים, ויש מקילים אם לא יושבים האחד ליד השני, וכל אחד יעשה כפי מנהג אבותיו והוראת רבותיו.

אחרי שהצגנו את הבעיה הראשונה, שזה עצם האכילה על שולחן אחד, ואת אופני ההיתר, נעבור לשתי ההבטים הנוספים, כמו שכבר כתבנו יש איסור לאכול בקערה אחת וכאן לא יעזור היכר, וגם לא יעזור שאחרים אוכלים באותו שולחן [לא מאותו קערה] לגבי זה שהבעל והאישה יאכלו מאותה קערה, רק אם אחרים אוכלים איתם מאותו הקערה, יש שמקילים ויש שמחמירים, רוב הפוסקים מחמירים בדבר, למעשה נראה להקל לנוהגים לפי שיטת מרן, ורק ב: 1.מאכלים יבשים בלי רוטב, 2. ואחרים אוכלים עמהם מאותו צלחת, 3. ויש בושה אם לא יאכלו, [בספר טה"ב (ח"ב עמ' קטז) כתב רבים המה המחמירים אבל מדינא אין לאסור והמחמירים יפה הם עושים].

אם כל אחד לוקח מהקערה המרכזית לצלחתו האישית, אין איסור, וזה מותר לכתחילה, וכן לקחת ממרח עם סכין ולמרוח על הלחם.

ולכן לכתחילה שמגיע צלחת עם עוגיות ומיני פיצוחים שלא יאכלו ישר מהצלחת לאכול, אלא יקחו בידם וישימו לפניהם ואח"כ יאכלו.

ונעבור לבעיה השניה שזה איסור אכילת שיוריה, עד עכשיו דיברנו באופן שאוכלים ביחד מקערה מרכזית, כעת נעבור למקרה שהאישה אכלה מקערת הפיצוחים, וגמרה, וכעת בעלה רוצה לאכול האם מותר לו?

נחלקו הראשונים האם אסור לבעל לאכול משיורי מאכלה של אשתו, לפי דעת השולחן ערוך בסימן קצה סעיף ד', האיסור של שתיית שיורי האישה, לא נאמר על מאכלים, גם הוא מודה ששיורי מאכל נגוסים אסורים כמו שתיה, ולפי דעת הרמ"א אסור לבעל לאכול משיורי מאכל של אשתו,

ונעבור לשאלתנו, כשיש על השולחן צלחת פיצוחים מרכזית, הנוהגים כדעת מרן יכולים לאכול מקערת הפיצוחים, במקרה שיש אחרים שאוכלים עמהם, וישתדלו לא לקחת האחד אחרי השני, אלא בהפסק אחר ביניהם, [וצריך להשים לב שזה לא מאוס, כי כמו שכתבנו למעלה, שגם לפי מרן יהיה אסור לבעל לאכול צלחת מרק שאשתו השאירה], ואם אחרים לא אוכלים עמהם, לא יאכלו מהקערה בזה אחר זה אלא יקחו בידם וישימו לפניהם ויאכלו.

והנוהגים כדעת הרמ"א, לא יוכלו לאכול אחד אחרי השני גם במקרה שאחרים אוכלים עמהם, אלא כל אחד יקח בידו וישים לפניו, ואם האשה אכלה וגמרה והבעל רוצה להמשיך לאכול, במקרה שלנו שזה פיצוחים, יוכל לאכול ממה שהאשה השאירה,  משום שזה לא נחשב לשיורי מאכלה, כי כל חתיכה עומדת בנפרד ולא אכלה ממנה, ולכן לנשאר אין דין שיריים, [סלט כרוב וגזר, נחשב לשיטתם כשיורי מאכלה, כי הם נחשבים למאכל אחד],

וצריך לדעת שכל המקרים שאנו אוסרים שיורי מאכלה, יהיו מותרים באופנים שהתרנו שיורי שתייתה, ונפרטם בקיצור:

• מעביר את המאכל לצלחת אחרת, במקרה זה יש שמחלקין בין מאכל רטוב שיש שינוי במעבר לצלחת אחרת שזה מותר לבין מאכל יבש שאין שום שינוי בזה שהוא עובר לצלחת אחרת ולכן זה יהיה אסור כגון בורקס שהאשה התחילה לאכול ממנו, אין שום משמעות לזה בבעיה של דרך חיבה בזה שהבורקס עבר צלחת, משא"כ במרק שזה כבר פחות חיבה.
• אם אוכל שלא בפניה.
• אם אחר מפסיק ביניהם.
• יש אומרים שצלחת מרכזית שהאשה אוכלת עם אחרים והפסיקה לאכול, שאר המאכל לא נחשב לשיורי מאכלה.