הזמנת אורחים שאינם שומרי מצוות לסעודת ט"ו בשבט: הלכה ופתרונות

האם מארח בסעודת טו בשבט צריך לחשוש שאורחים לא יברכו על הפירות?

בסעודת טו בשבט, המארח אינו צריך לחשוש שאורחים לא יברכו על הפירות. האורחים מודעים למטרת הסעודה שהיא לברך על הפירות, ואין בושה לומר להם בצורה נעימה מה מברכים. אפשרות פשוטה יותר היא שהמארח יפטור את כולם בברכה בקול רם, ושיענו אחריו אמן. לכן, ניתן להזמין אורחים לכתחילה, שכן הם לא ייפגעו וזה אף יקרבם לתורה ולמצוות. מקורות: הנה בדין זה של נתינת אוכל למי שאינו מברך עליו נכתבו כמה פרטי דינים וכמו שנפרט. בשו"ע בהלכות או"ח ס' קסט כתב "לא יתן לאכול אלא למי שהוא מברך" וכתבו רבים מהפוסקים (שו"ת אגרות משה ח"ה או"ח ס' יג' שו"ת מנחת שלמה ח"א ס' לה' ובמעשה איש לחזו"א עמ' רלד ועוד) שאם על ידי זה שלא יתן לפניו יחשוב האורח, שמנהג זה מעיד על מידותיו הרעות של מארחו השומר תורה ומצוות, ויבא מזה חילול ה', מותר להניח לפניו את המאכלים. ובוודאי שאם יכול לומר לו מתחילה שיברך ולא יפגע בו, יאמר לו כן, ומה שאח"כ יחליט האורח שלא לברך אינו נחשב שמכשילו, ואופן זה הקלו הפוסקים יותר בקל. אך בנידון שלנו שהמארח יוזם את הסעודה ואינו מוכרח לעשותה יש לדון אם אפשר להקל, שהרי באפשרותו שלא להזמין את האורח לסעודה זו כלל ולא יכניס עצמו לקולא זו של מאכיל בלי ברכה, (אך זה פשוט שאם יעשה הסעודה ולא יזמינו יפגע האורח וודאי חוזר לנידון של הפוסקים הנ"ל). אך בסעודת ט"ו בשבט נראה שוודאי ישנה באפשרות המארח לא להכניס עצמו לחשש פגיעה באורח, שהרי וודאי יודע האורח שמגיע לסעודה של ברכות, שהרי זה כל עניינה, וכמו שמגיע האורח לבית הכנסת יודע שיש הלכות שצריך לנהוג בהם, ואין חשש שיפגע, כמו כן בסעודה זו שכל עניינה הוא ברכות על המאכלים שאין חשש שיפגע. וודאי שהמארח יעשה זאת בצורה נעימה ומכובדת, ולא מזלזלת, ונוהג זה יקרב את האורח לתורה ולמצוות. ואם יודע שהאורח מתקשה בעניין הברכות, הצענו שהמארח יאמר בקול רם לפני שאוכל את אותו פרי שמתכוון לפטור את כל מי שרוצה, ויאמר להם שיחזיקו הפרי שמברכים עליו ובסיום הברכה לאחר עניית האמן שיאכלו גם הם. הרב ינון קצב דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*

לכן נראה שאפשר אף להזמינם אף לכתחילה שוודאי שלא יפגעו שזו הרי מטרת הסעודה, ועל ידי זה יקרבם אף לתורה ולמצוות.

מקורות:

הנה בדין זה של נתינת אוכל למי שאינו מברך עליו נכתבו כמה פרטי דינים וכמו שנפרט.

בשו"ע בהלכות או"ח ס' קסט כתב "לא יתן לאכול אלא למי שהוא מברך"

וכתבו רבים מהפוסקים (שו"ת אגרות משה ח"ה או"ח ס' יג' שו"ת מנחת שלמה ח"א ס' לה' ובמעשה איש לחזו"א עמ' רלד ועוד) שאם על ידי זה שלא יתן לפניו יחשוב האורח, שמנהג זה מעיד על מידותיו הרעות של מארחו השומר תורה ומצוות, ויבא מזה חילול ה', מותר להניח לפניו את המאכלים.

ובוודאי שאם יכול לומר לו מתחילה שיברך ולא יפגע בו, יאמר לו כן, ומה שאח"כ יחליט האורח שלא לברך אינו נחשב שמכשילו, ואופן זה הקלו הפוסקים יותר בקל.

אך בנידון שלנו שהמארח יוזם את הסעודה ואינו מוכרח לעשותה יש לדון אם אפשר להקל, שהרי באפשרותו שלא להזמין את האורח לסעודה זו כלל ולא יכניס עצמו לקולא זו של מאכיל בלי ברכה, (אך זה פשוט שאם יעשה הסעודה ולא יזמינו יפגע האורח וודאי חוזר לנידון של הפוסקים הנ"ל).

אך בסעודת ט"ו בשבט נראה שוודאי ישנה באפשרות המארח לא להכניס עצמו לחשש פגיעה באורח,  שהרי וודאי יודע האורח שמגיע לסעודה של ברכות, שהרי זה כל עניינה, וכמו שמגיע האורח לבית הכנסת יודע שיש הלכות שצריך לנהוג בהם, ואין חשש שיפגע, כמו כן בסעודה זו שכל עניינה הוא ברכות על המאכלים שאין חשש שיפגע.

וודאי שהמארח יעשה זאת בצורה נעימה ומכובדת, ולא מזלזלת, ונוהג זה יקרב את האורח לתורה ולמצוות.

ואם יודע שהאורח מתקשה בעניין הברכות, הצענו שהמארח יאמר בקול רם לפני שאוכל את אותו פרי שמתכוון לפטור את כל מי שרוצה, ויאמר להם שיחזיקו הפרי שמברכים עליו ובסיום הברכה לאחר עניית האמן שיאכלו גם הם.

הרב ינון קצב

דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ומרבני בית ההוראה בני הישיבות פרדס כץ בני ברק

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*