איסור נדה בילדה קטנה: הדין ההלכתי והרגשה

תשובה: כל אשה, בכל גיל שהוא, שיצא ממנה דם נדה באופנים המטמאים, טמאה נדה, ואפילו תינוקת בת יומה. ובדר"כ מגיע אורח כנשים החל מגיל 12 לערך.

מאיזה גיל מטמאה אשה בנידות וזבות

במשנה בנדה מג ע"ב מבואר, שתינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה, ותינוקת בת עשרה ימים מטמאה בזיבה. וביארו בברייתא בדף מד ע"א, שלמדים כן מריבוי התורה "ואשה" [במקום להיות כתוב "אשה" בלא וי"ו]. וכן נפסק ברמב"ם (פ"ד איסו"ב ה"א), וביאר, ודבר זה מפי השמועה למדו שאין הפרש בין גדולה לקטנה לטומאת נידות וזבות [אבל אינו חייב על ביאתן כרת עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד]. וכ"ה בסדרי טהרה (סק"א). ועיין ציוני טהרה (עמ' ח).

הרגשה בקטנה

הקשו המפרשים על הדין האמור בהלכה הקודמת, שהיאך תטמא הקטנה בטומאת נדה, והרי לטומאה זו בעינן הרגשה וכדברי שמואל (נדה נז ע"ב), ולא שייכת הרגשה בקטנה. ונאמרו בזה כמה תירוצים:

הגרי"ש אלישיב ביאר בקובץ תשובות (ח"א סי' פד), דליכא חסרון במה שהקטנה לא הרגישה, כיון שרגילה תמיד לראות בלא הרגשה. ושכ"ה בספר צפנת פענח (על הרמב"ם פ"ד מהל' איסו"ב).

בספר אורה ושמחה (ברנדסדורפר, על הרמב"ם פ"ד איסו"ב ה"א, עמ' ט) ביאר, שחזקת דם שבא בהרגשה [דחה זאת: בקטנה שעיקר ראייתה משנה, לא שייך לומר בה חזקה שבא בהרגשה, הואיל וכל הראיה שלה היא חידוש, ואינו דרך העולם וכחולי היא]. 

עוד תירץ בספר אורה ושמחה, שמכאן ראיה למ"ד דאם ידעינן בודאי שיצא מן המקור טמאה גם בלא הרגשה, ולפ"ז איירי שבדקוה וראו הדם יוצא מן החדר [א"ה: ולתירוצים האחרים אין מכאן שום ראיה לשיטה זו].

בספר דברי יעקב להגר"י עדס (תשובות הגריש"א סי' ג עמ' תקה) כתב, דאינו מוכרח שאין בתינוקים הרגשה, שהמציאות היא שבדבר חזק ודאי שייך אצלם הרגשה, ורק בדבר מועט יש איזה הסתברות שאין להם הרגשה. וכנראה שהרגשת יציאת דם נדות הוא דבר חזק ששייך אצלם בהרגשה.

בקובץ בית הלל (קובץ לט אלול תשסט, עמ' צד) הובא מאמרו של הג"ר שמואל זכאי, שם כתב, דאה"נ דקטנה מרגישה ורק שאינה יודעת לבטאות את ההרגשה.

הרב שי הלל

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*