שאלה: האם צריכה האשה לבצע בדיקה פנימית לאחר מציאת כתם בקינוח וכדומה?
תשובה: כיון שבדיקת עד דינה חמור יותר מסתם כתם [ונידונת כספק דאורייתא], יש ללמוד וללמד את הנשים שלאחר מציאת כתם אין לבצע בדיקה פנימית בשום פנים ואופן.
שהרי אם יצא דם מגופה, מן הסתם שנמצאים עדיין טיפות דם בחלל הנרתיק, וכאשר תכניס לשם עד בדיקה, קרוב לודאי שיצא מוכתם בדם, ונמצא שטימאה עצמה בידים וחרצה את דינה לשבעה נקיים.
בדיקת עד לאחר מציאת כתם
יש לעורר על מציאות משובשת שנכנסה איכשהו לתוך מחננו, גבי אשה שמצאה כתם בבגדיה או בקינוח, שע”פ רוב הכתם טהור [בקינוח משום שאנו מקנחים בדבר שאינו מקבל טומאה כמגבון או טישו וכדומה, ובבגדיה משום שרוב בגדים אינם בצבע לבן, אלא בשלל צבעי הקשת], והנה בראותה הכתם היא נבהלת ומיד בלי אומר ודברים לוקחת עד בדיקה נקי היישר מהחבילה, ומכניסתו פנימה לחלל הנרתיק ומסובבתו בחו”ס וכו’, וכדין כל בדיקת עד המחוייבת.
והמבין יבין שלא טובה היא הנהגה זו, שהרי כיון שעתה יצא דם מגופה, מסתמא בחלל הנרתיק נמצאים כמה טיפות וצחצוחי דם אשר לרוב קטנם לא יצאו משם החוצה אלא נתפסו בקירות הנרתיק, וכעת כשתכניס את העד פנימה [ובפרט אם עושה בדיקת חו”ס], תתפסנה אותן טיפות בסיבי העד ותצא הבדיקה מוכתמת מדם, וכיון שדין בדיקת עד כספק דאורייתא ולא דנים בו דיני כתמים, נצטרך לטמאה עד אשר תפסיק בטהרה, תספור ז”נ ותטבול במקוה טהרה. ונמצא שאותה אשה “הפילה על עצמה” שבעה נקיים על חינם, שהכתם עצמו לא מטמא בדר”כ וכמבואר.
ומקרים כאלו באו לפני לא פעם ולא פעמיים, וזכורני שלפני כמה שנים באה אלי שאלה כזו באשה שתקראנה אותה כאלה יום לאחר הטבילה, ובאותו מקרה הבעל הוא זה שהתקשר לשאול על ההלכה, וכמה מסכן הוא שעד שהמתין שבוע וחצי יצטרך להמתין כעת עוד שבוע, על לא עול בכפו.
ואנכי לא ידעתי טעם “מנהגן”, ומחמת שבערה בי הלכה זו וגדל כאבי על הבעלים [ועל נשותיהם], שאלתי כמה פעמים לנשים, על מה ולמה החלטת לעשות את הבדיקה כאשר את לא מחוייבת בכך. ותשובתה היתה, “רציתי לבדוק את עצמי” או “רציתי לראות מה קורה בגופי”, וכדומה בסגנון זה.
ולאמיתו של דבר, אין שום הבנה בנוהג זה ובנימוקו, דממה נפשך, אם הכתם טימא אותה, מה תעזור הבדיקה, וכי אם תצא הבדיקה טהורה, תהיה פתאום האשה טהורה בלי תהליך הטהרה המקובל. ואם הכתם טהור, מה צורך יש בבדיקה.
וכנראה שלשון “בדיקת עד” הטעתן, שכאילו בכל פעם שאנו רוצים לדעת מה קורה בגוף ומה פשרו של הכתם, צריך לעשות “בדיקה” בעד פנימה. וכמובן דברים אלו משוללים הבנה לכל המבין קימעא בהלכות טהרה, ואינם אלא שיבוש אחד גדול.
וכמדומה שיש כמה מדריכות כלות שמלמדות את הכלות לבדוק לאחר כל מציאת כתם. והן אמת שיש פוסקים שכתבו כן לבדוק לאחר מציאת כתם, אבל אחר המחילה רבתי הם מפוסקי האשכנזים אשר ידוע דרכם בקדש להחמיר בכמה פרטים, שאנו הספרדים מקילים בהם כעיקר הדין. ועל כן ברור ופשוט שאין “להחמיר” בזה, כיון דאתי לידי קולא להרחיק לחינם בין בני הזוג [ולערער את מצב שלום הבית שלהם, לבטל מהם מצות פו”ר, להביא נסיונות הרהורי עבירה על הבעל ועוד].
ומצוה גדולה לפרסם זאת בשיעורי הלכות טהרה ובקרב מדריכות כלות ורבניות, שתלמדנה את תלמידותיהן שכאשר מוצאות כתם, עליהן להתקשר מיד למורה הוראה, ואם יש צורך לשלוח אליו את הכתם. ובדיקת עד נשאיר לשבעת הנקיים ולעונות הפרישה, עת אשר ההלכה מחייבת את הבדיקה.
צא וראה שכבר עוררו על כך פוסקי זמנינו, עיין בנטעי גבריאל (ח”ב פרק עא סעיף ה), שטבע הנשים כאשר מוצאות כתם באופן שטהורה, מחמת התעלות ובהילות עושין תכף בדיקה, ומצוי שאז יש על עד הבדיקה מראה דם, ויש ללמדן שלא יעשו זאת, ע”ש בהערה.
וכ”כ בספר ארחות טהרה (כהנא, עמ’ קנג אות ב), שפשוט לו דאין להורות לנשים לבדוק עצמן שום בדיקה מיותרת שאין ההלכה מחייבת, ואין לומר להן דכל המרבה לבדוק ה”ז משובחת, ושכן אמר הרב חשב האפוד זצ”ל בשיעורו ברבים, והוא לפי המציאות שנתאמת אצלנו [ע”פ האחיות] שרוב הנשים מצוי אצלן מכות ופצעים באו”מ, ובקושי יכולות לעשות הבדיקות שההלכה מחייבת. והבודקת עצמה אחר מציאת כתם, אין רוח חכמים נוחה הימנה, ע”ש.
הרב שי הלל
ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
