שאלה: אשה (ספרדיה) שזמן טבילתה בליל שבת ובעלה לא בעיר האם תוכל לטבול בשבת על אף שבעלה לא נמצא?

נשאלתי מאשה (ספרדיה) שזמן טבילתה בליל שבת, ובעלה במילואים ויחזור רק אחרי שבת, היא בכל אופן מעדיפה לטבול בליל שבת שאז יש לה מי שישמור על הילדים, וגם רוצה כבר לטבול ולדעת שהיא ‘אחרי זה’ (כלשונה), האם תוכל לטבול בשבת על אף שבעלה לא נמצא?

תשובה:מכיוון שמדובר בספרדיה תוכל בקלות להקל ולטבול בליל שבת עפ”י דעת מרן, לאשכנזים יש יותר להחמיר בדבר אלא אם ממש לא יסתדר אחרי שבת.

הרחבה ומקורות:

נחלקו תנאים אם טבילה בזמנה מצוה, כלומר חובה על הטמא לעשותה בזמנה, כך דעת ב”ש וב”ה, ואילו דעת רבי יוסי ברבי יהודה שאין מצוה לטבול בזמנה, והרי זה עצה טובה שנתנה התורה שאם רוצה להסיר מעצמו מגבלות שונות, יטבול (וכוונתו שגם ב”ש וב”ה לא נחלקו ודעתם כך). ונחלקו הדעות כיצד להכריע, בה”ג, שאילתות, ר”ח ועוד פסקו שטבילה בזמנה מצוה, ואף שבזה”ז בעצם לא טובלות בזמן שהרי סופרות על כל טיפת דם ז’ נקיים מ”מ מכיוון שאינן מתעכבות אלא מחמת תקנת חכמים, כשמגיע הזמן שקבעו להם חכמים טבילה בזמנה מקרי והוי מצוה, וכך כתבו והנהיגו הסמ”ג והמרדכי, וכך איתא לכאורה בירושלמי. ור”ת ועוד פסקו דלאו מצוה שמעשים שבכל יום שאינה טובלת בזמנה, ומתוך כך אסר ר”ת לטבול בשבת ויו”כ. (נדה ל. ותוס’ שם ד”ה וש”מ, ותוס’ ביומא ח. ד”ה דכו”ע, ומרדכי סוף הל’ נדה – שבועות סי’ תשנ”ב, וב”י בסי’ קצ”ז. וע”ע ב”ח שם כיצד יישב את ר”ת שלא יקשה עליו מהירושלמי).

אמנם כתב ב”י בסי’ קצ”ז וסוגיין דעלמא כמ”ד טבילה בזמנה אינה מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר, ומ”מ אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה משום פר”ו. היוצא מדבריו שם ובשו”ע, ומסקנת הנו”כ שם: שביו”כ ות”ב או בימי אבלה לא תטבול משום שבזמנים אלו לא שייך מצוות פר”ו או מצוות עונה, אך בשבת כשבעלה בעיר תטבול שלא לדחות המצוה.

הנידון לגבי טבילה בשבת סובב בעיקר סביב שתי חששות, או משום שנראה כמתקן וכאיסור בטבילת כלי כמבואר במסכת ביצה (יח.), ואף שלגבי אדם נאמר שם שנראה כמיקר – כלומר נכנס למים לקרר את עצמו ולא לתקן, כתב תה”ד (סי’ רנ”ה) שבזמנינו שזהירים לא לרחוץ בשבת אפילו להקר א”כ לכאורה בטבילה נראה כמתקן, חשש נוסף הוא שמא יסחטו שערות (יעויין בראב”ד בספר בעלי הנפש שער הטבילה עמ’ פ”ג, וב”י יו”ד סי’ קצ”ט בשם הכל בו, ועוד), אמנם כאמור לעיל במקום שיש מצוות פר”ו או עונה טובלת על אף חששות אלו ותיזהר מסחיטת שערות.

וע”כ בנידון דידן שבעלה אינו נמצא בשבת, לפוסקים שטבילה בזמנה מצוה וודאי שתוכל לטבול בליל שבת, אך לפי הנפסק שאינה מצוה מכיוון שבעלה אינו בעיר ולא שייך מצוות פר”ו ולא מצוות עונה לכאורה היה לאסור, וכך פסק הרמ”א שם, אך נראה שספרדיות יוכלו להקל בזה וכדברי מרן הגרע”י בספר ‘טהרת הבית’ (ח”ב, עמ’ תנ”ב – תנ”ח) שהתיר בקלות בכל מצב שדחתה טבילתה לליל שבת, ודחה החששות הנ”ל, וע”כ נראה שיתיר גם כשזמנה בשבת ובעלה אינו בעיר ויש לה עדיפות לטבול בשבת כנידון זה. ונראה שאף אשכנזיות יוכלו להקל בדוחק במקום הצורך כגון אם בעלה עתיד לחזור מיד במוצ”ש ולא תספיק לטבול, וכפי שכתב הנו”ב (תניינא יו”ד סי’ קל”א) שגוף הדין של איסור טבילה בשבת היא חומרא יתירה, ע”ש.

(ותניח סכין תחת הכר או בגד של בעלה או תישן עם תינוק, כידוע מהמקובלים שכך תעשה אשה שטובלת כשבעלה לא נמצא משום חשש מהמזיקין, עי’ שו”ת שבות יעקב ח”ג סי’ ע”ז, תורה לשמה סי’ רט”ז, ועוד).

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*