נטילת ידיים בבוקר: קודם פינוי נקבים או אחריו?
למנהג הספרדים, אדם הקם בבוקר ונצרך לנקביו צריך לפנות קודם ורק אחר כך ליטול ידיים. לעומת זאת, למנהג האשכנזים, יש ליטול ידיים ללא ברכה לפני הפנייה לנקביו, ואז ליטול שוב ולברך, אלא אם כן הצורך דחוף ואינו מאפשר להתאפק. על פי השולחן ערוך, אין לברך 'אשר יצר' אלא לאחר עשיית צרכים, ועדיף שלא לברך 'על נטילת ידיים' עד הנטילה השנייה שלאחר היציאה מהשירותים.
תשובה: למנהג הספרדים יש לאדם ליפנות, ורק אחר כך ליטול את ידיו.
ולמנהג האשכנזים יש ליטול ידיו ללא ברכה ואחר כך ליפנות ואז שוב ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים אלא אם כן ורק אם נצרך ממש לנקביו יש לו ליפנות ואז ליטול ידיו
מקורות :
שולחן ערוך אורח חיים סימן ד סעיף א
ירחץ ידיו ויברך: על נטילת ידים
(הגה: וי"א גם אשר יצר, ואפילו לא עשה צרכיו, וכן נהגו)
וכתב המשנה ברורה משנה ברורה סימן ד ס"ק ד
וזה לשונו, והרוצה להסתלק מן הספק, (האם יכול לברך אשר יצר ללא עשיית צרכיו) יזהר לעשות צרכיו תיכף אחר שעירה מים על ידיו שלוש פעמים, וכשיצא מהשירותים יטול ידיו פעם שניה ויברך אשר יצר, ויצא ידי חובה לכול הדעות . וטוב יותר שלא יברך אפילו ברכת נטילת ידים עד לאחר נטילה שניה שנוטל אחר יציאתו מהשירותים, ובפרט אם היה צריך לנקביו בעת נטילה ראשונה, שאז בודאי אינו רשאי לברך.
ומבואר שאף לדעת השולחן ערוך אין לברך אשר יצר בבוקר אלא אם כן עשה צרכיו, היות ויש חולקים, מן הראוי שיטיל צרכיו ואז יברך אשר יצר, ואמנם במקום שצריך לנקביו אין לו לברך אף אם יטול ידיו עד שיפנה.
ויוצא אם כן שהאופן המועדף הוא שיטול ידיו עוד לפני עשיית צרכיו ולא יברך ואחר כך יפנה ויטול ידיו נטילה של בוקר ואז יברך.
ןאמנם הרב יפה ללב (ח"א ס"ק ג כתב שמשמע מסידור השולחן ערוך, שבסימן ג' הביא את דין עשיית צרכיו ובסימן ד כתב את דין נטילת ידיים של בוקר, שזהו הסדר הראוי תחילה, עשיית צרכיו ואחר כך נטילת ידיו, אך אמנם מדברי האר"י משמע, שיש ליטול ידיו ורק אחר כך ליפנות, ומסקנת דבריו שיש לחשוש לדעת האריז"ל ויש ליטול ידיים קודם ורק אם נצרך ממש לנקביו שיש בזה משום בל תשקצו והיינו אם אינו יכול להתאפק במצב זה 72 דקות, אין לו להמתין לנטילת ידיים ויש לו ליפנות קודם וכן דעת האור לציון חלק ב פרק א' אות ג'
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
