הלכה: דם מקינוח עמוק בנרתיק – דין טהרה
תשובה: אשה שהכניסה מגבון [או נייר וכדומה] לנרתיק ומצאה עליו כתם דם, אלא שמסופקת אם הכניסתו בעומק או רק מבחוץ, יש מי שכתב להחמיר לטמאה אף בזה. ויש פוסקים שטיהרוה, וכן מסתבר להלכה.
מהם המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד?
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
המקורות ההלכתיים הדנים בספקות טהרה ובדיקת עד כוללים את ספר חוט שני, שו"ת ויזבח אלקנה, וילקוט טהרה. לדוגמה, בחוט שני (עמ' לג) נכתב שאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברה זו להצטרף אף לנידון דידן.הרב שי הללראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוהלשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
