ספק עומק קינוח בנרתיק: פסיקת הלכה לדין טומאה

תשובה: אשה שהכניסה מגבון [או נייר וכדומה] לנרתיק ומצאה עליו כתם דם, אלא שמסופקת אם הכניסתו בעומק או רק מבחוץ, יש מי שכתב להחמיר לטמאה אף בזה. ויש פוסקים שטיהרוה, וכן מסתבר להלכה.

מקורות

כתב בחוט שני (עמ' לג), דאם נסתפקה אם הכניסה העד בפנים, יש להחמיר בזה כדין ספיקא דאורייתא, ויש להחשיבו לחומרא לחשבון הוסתות [ואמנם על החכם לבדוק ולחקור אם יש ספק בכלל].

אולם מצאתי בשו"ת ויזבח אלקנה (ח"ה סי' ה עמ' קפא-קפב) שהביא תשובת הג"ר אברהם חזן שליט"א [מח"ס טהרת אברהם, רב משיב בבית ההוראה שלמות המשפחה], גבי נידונו באיש שלאחר תשמיש ראה מעט דם על אצבעו, וידע שבמהלך התשמיש נכנסה אצבעו אל או"מ שלה, וכתב, שאם הבעל מסתפק כמה הכניס אצבעו, יש לדונו ככתם, משום דהוי כספק ספיקא, שמא הכניס מעט ודינו כקינוח, ואת"ל שהכניס יותר, שמא כהפוסקים שבדיקת עד הוי מדרבנן. עד כאן דבריו.

ועוד יש להוסיף לכאורה, שהרי גם אם הכניסה העד בעומק בוודאות, אינה טמאה ודאי מן התורה, אלא רק מצד ספק דאורייתא, וידוע שלדעת מרן והרבה פוסקים ספק דאורייתא לחומרא מדרבנן, שהתורה לא אסרה איסוריה אלא כשהאיסור ברור והחלטי, וחז"ל הוסיפו לאסור גם במקום ספק, וא"כ כשהיא מסופקת אם בכלל הכניסה בעומק, הוי ליה ספק דרבנן ולקולא.

ועתה האיר וזרח הספר הבהיר ילקוט טהרה למורינו הראשל"צ הגר"י יוסף שליט"א, וראיתי שהעלה סברא נפלאה (עמ' רנ-רנא) [והובאה לעיל], שכל מה שאנו מחמירים כיום בבדיקת עד לחוש להרגשה דאורייתא, הוא אך ורק מכח מה שכך נתקבלה ההוראה בדורות עברו, אולם ע"פ ההגיון כיום אין לחוש להרגשה בבדיקת עד [שוב כתב בסוגריים, שאין לסמוך ע"ז אלא לצירוף בעלמא, שהרי יש לדחות שע"י בדיקה גם נשים דידן יתכן מרגישות מחמת שדוחקות פי המקור ע"י העד, וצריך עיון]. עכ"ד. וראויה סברא זו להצטרף אף לנידון דידן.

הרב שי הלל

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*