דם מצוואר הרחם בבדיקת ספקולום: האם מטמא?

תשובה: דם זה מטמא את האשה כדין בדיקה פנימית.

מקורות

כידוע, דם הנמצא על בדיקת עד, מטמא את האשה כספק דאורייתא ולא נוהגים בו קולות כתמים, משום החשש שמא הרגישה האשה ביציאת הדם, ותלתה הרגשה זו בבדיקת העד. ועתה גבי המכשיר הידוע ספקולום [ובעברית "מפשק"], בו מרבות בודקות הטהרה להשתמש בכדי לסרוק את צואר הרחם ממכות ופצעים, יש לתת את הדעת האם גם הוא מבלבל את ההרגשה או לא.

הנפקא מינה תהיה כאשר הבודקת רואה דם היוצא מצואר הרחם [בעוד הספקולום בחלל הנרתיק], האם יש לטמא את האשה כראיה דאורייתא, וכדין בדיקת עד וכדומה, או שמא יש להתייחס לזה כאל כתם בעלמא.

ואם ננסה לענות על כך מסברא, לכאורה יש לחלק, שאם יצא הדם קודם פתיחת הספקולום ע"י הבודקת טהרה, חיישינן להרגשה דאורייתא, שלפני שנפתח מכוון הספקולום היישר מול צואר הרחם, מקום יציאת הדם וההרגשה המתלווית עמו, ואז שייך לומר שכיון שנגע שם הספקולום, שמא טשטש את הרגשת יציאת הדם. ואם יציאת הדם היתה כאשר הספקולום כבר פתוח, אזי אין לחוש שמא הרגישה, שהרי כאשר הוא נפתח דפנותיו נדחקות הצידה אל צדדי הנרתיק, הרחק ממקום צואר הרחם, ויתכן שלא שייך במצב כזה לדון את הספקולום כדין בדיקת עד.

אמנם לאחר מחשבה נוספת, נראה דבכל גווני יש לחוש בהרגשת בספקולום, שעצם זה שהוא נכנס לחלל הנרתיק, כבר היא סיבה לבלבול ההרגשות אצל האשה. צא ולמד מדברי החת"ס ושאר אחרונים המובאים לעיל גבי בדיקה פנימית, שמחוסר בקיאות יש להחמיר בכל כניסה לחלל הנרתיק, אף שלא הגיעה קרוב לפתח צואר הרחם, כ"ש בזה שנכנס ממש לעומק [ועובר את צואר הרחם כידוע] אלא שהוא משוך מעט לצדדים. 

וכעי"ז בשו"ת נטע שורק (חיו"ד סי' נב, דף עו ע"א ד"ה ועתה), דאע"פ שבדיקת העד בחורים וסדקים ופתיחת המקור לאו בחד מקום המה, עם כל זה אפשר שתטעה, כיון שאין עיניה שולטות שם ואינה מבחנת ההרגשה באיזה מקום היא, למטה מהמקור או במקור עצמו, ואפשר שתטעה בבדיקה, ודוקא בקינוח בעלמא בשפת כותלי הרחם כתב הכרתי ופלתי דאין חשש טעות.

וכן השיב לי הגר"ד חזן שליט"א [מח"ס תא חזי], שנראה שגם ספקולום מבטל הרגשה.

עוד יש לצרף שיטת הרמב"ם המובאת לקמן בסימן קצ, שבדם על הגוף לא בעינן לכגריס ועוד, ולכן נטמא בדם הנראה שיוצא מצואר הרחם אף בכל שהוא. 

עוד יש לומר, שמא ואולי גם הפוסקים המצריכים שיעור כגריס אף בדם הבא בודאי מגופה [ולא אמרינן דאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת], יודו בנידון דידן, כיון שרואה הבודקת את הדם ממש יוצא ברגע זה מצוואר הרחם, דבזה לכולי עלמא תיטמא גם בכל שהוא.

ולגבי דם הנמצא על הספקולום, בפשטות יש לטמא כבדיקת עד וכנ"ל, אלא שצריך לדעת שלפעמים הוא דם מכה היוצא ע"י שפשוף הספקולום בדפנות הנרתיק.

הרב שי הלל

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*