‘ניטל’ הוא כינוי לחג המולד בפי יהודי אשכנז, בעיקר החסידים.

קיימות מספר תפישות לגבי מקורו של המילה, יש מעגנים שהוא תרגום של ‘יום לידה’ בלטינית עתיקה, ויש הרואים בו ראשי תיבות של המילים ביידש: “נישט יידן טאָרן לערנען”, שתרגומם החופשי: “יהודים להימנע מלמוד תורה”.

מנהגי החסידים:

בעדות המזרח ובקהילות הליטאים, לא נהגו כלל מנהגים מיוחדים בתאריך זה, והם נוהגים להגות בתורה כבשאר לילות השנה.

ישנם מנהגים שונים בקהילות החסידיות לתאריך זה.

המנהג העיקרי הינו הימנעות מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. בזמן זה יש הנוהגים לקיים פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין או משחקי שחמט או וקלפים, או סידור הבית ודברי חולין.

יש מקהילות החסדים הנוהגים לקרוא את תפילת “עלינו לשבח” בקול ובנעימה, שבו קיימת התייחסות ביקורתית לעובדי האללים: “שהם משתחווים להבל וריק”.

הנימוק להימנעות מלימוד תורה בתאריך זה, הוזכר על ידי רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי”צ):

“נוהגים שלא ללמוד בניתל עד חצות לילה, והטעם כפי ששמע מאביו, אדמו”ר הרש”ב “כדי שלא להוסיף חיות” באותו האיש ובההולכים בשיטתו עתה”.

בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים מופיע כי יש המבססים את השתרשות המנהג, שהיהודים היו נמנעים ללכת ללמוד בבתי המדרש בליל החג, לפי שהיו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב בעת הזו, ולפיכך הוחלט שלא לקיים לימודים בליל זה.

התנגדות הלכתית:

מלבד זאת חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים הנוהגים ביום זה.

בשו”ת חתם סופר (קובץ תשובות סימן לא) התנגד למנהג להינמע מאישות ומטבילה בליל זה: “מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן”.

בשו”ת יביע אומר (ז, יו”ד, כ) פסק רבי עובדיה יוסף זצ”ל בצורה דומה: “אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל”.

כמו כן רבי מרדכי אליהו זצ”ל התבטא: “המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה”.

יחד עם זאת, מספר חסידיות ובכללם חסידות חב”ד, נוהגות הימנעות מלימוד תורה בליל זה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*

בברכה

הרב איתיאל כ”ץ

משיב בבית ההוראה