שאלה: האם מותר להתחתן בעשרה בטבת?

תשובה: לכתחילה אין ראוי לקבוע בו חתונה אך אין בזה כל איסור

ונראה שיש לחלק בין שלוש אפשרויות:

א. אם החופה ביום הצום והשמחה נמשכת בלילה שאחריו, מותר, ואם יש אפשרות בקלות לדחות החופה לאחר השקיעה, עדיף.

ב. חופה בליל הצום נחלקו הפוסקים אם הדבר ראוי, וא”כ האם ראוי גם כלי שיר ריקודים ומחולות, וע”כ לכתחילה לא יעשו כן, אלא בשעת הדחק.

ג. נראה כי אם החופה ותחילת הסעודה בערב הצום מבעוד יום, אפשר לכתחילה להמשיך השמחה והריקודים עם כלי שיר לתוך הלילה.

הרחבה ומקורות:

כתב הרמב”ם (פ”א מהל’ תעניות הי”ד ע”פ הגמ’ בתענית י:) ‘כל השרוי בתענית… הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כעניין שנאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו’, עפ”ז נראה לכאורה שאין מתאים להתחתן ולשמוח בימים אלו. ואעפ”כ מובא בתוס’ בעירובין מ: (ד”ה דלמא) …ומעשה היה בחופה בעשרה בטבת נתנו הכוס לתינוק לשתות, ובהגהות בגדי ישע על המרדכי עירובין שם (סי’ תצג), הביא מי שערער וכתב שנראה שהוא טעות סופר, שאיך אפשר לעשות שמחת נישואין ביום הצום, והאידנא רצו ונהגו וקבלו עליהם ד’ צומות וכו’ ודחה דבריו שאינו טעות, דאף האידנא דרצו לא קבלו עליהם כל החומרות אלא לענין להתענות בלבד, ולכן בג’ צומות מותרים בשאר עינויים. וכך נראה שפסק הרמ”א (או”ח תק”נ ס”ג): ‘ואם יש חופה ביום התענית בערב שבת, נוהגין להתפלל מנחה ולקרות ויחל ואח”כ עושין החופה’, משמע מדבריו ומדברי המג”א שם ושאר פוסקים שדברו בעניין זה שהדיון סובב סביב שתיית הכוס, אך עם החופה עצמה אין בעיה. אמנם הא”ר (תקנ”א סק”א) והפמ”ג (שם א”א סק”י) כתבו אפשר שיש להחמיר בי”ז בתמוז ובעשרה בטבת כמו מר”ח אב עד התענית, והביאם הבה”ל שם, ולפ”ז לכאורה אין לישא אשה כדין ימים אלו, וכ”כ בשו”ת פרי השדה (ח”ד סי’ ס”ה) ע”פ דבריהם, ומסביר את דברי התוס’ הנ”ל שהתיר בעשרה בטבת באלמן ואלמנה שהוא פחות שמחה, אמנם נראה לענ”ד שאם כבר יש להתיר, עדיף  למי שלא קיים פר”ו וכמו שמשמע בהל’ בין המצרים (עי’ מ”ב תקנ”א סקי”ד) שהתירו יותר בימים אלו קניות וכו’ עבור מי שמתחתן ולא קיים פר”ו, ואף הנישואין היו מתירין אלא שלא מסמני מילתא, ומאידך יתכן שמכיוון שמדובר רק בדחיה של יום אחד עדיף לדחות, אך מ”מ גם הפמ”ג הנ”ל נשאר בצ”ע, וגם לא ברור שהא”ר התכוון לזה (יש שהסבירו ששורה זו בדבריו נכנסה שלא במקומה), וע”כ נראה לסמוך על פסק הרמ”א והמג”א שם ולעשות חופה ביום התענית. וע”ע למרן ביב”א (ח”ו אהע”ז ס”ז) שהאריך בזה ומסקנתו שהדבר מותר אך אם יש אפשרות לערוך ברכות האירוסין והנישואין לאחר בין השמשות של עשרה בטבת, דהיינו בלילה שאחריו עדיף, ומהיות  טוב אל תקרי רע.

הנ”ל הוא לגבי חופה בעשרה בטבת כשעיקר השמחה והריקודים בלילה שאחריו, אך נישואין בליל התענית, אף שאין איסור כתב הגרש”ז אוירבך (הליכות שלמה פי”ג ס”א) שאינו ראוי (אך בליל תענית אסתר התיר משום ששונה משאר תעניות  שאינו מדברי קבלה, ולא מחמת צרה, ע”ש),  ובשו”ת אג”מ (או”ח א’ קס”ח) התיר אם יש צורך אפילו בליל י”ז בתמוז, הגם שיש מקום לאסור (לאשכנזים) אף מדין בין המצרים, כי אם נוקטים להלכה שהתענית מתחילה מהבוקר ואין אומרים עננו בלילה, גם דיני בין המצרים מתחילים מהבוקר, ע”ש, ואמנם נושא זה של תחילת ימי בין המצרים נתון למחלוקת הפוסקים ואכמ”ל, אך מ”מ לדבריו כ”ש שיהיה מותר גם בליל עשרה בטבת.

ויעויין עוד בשו”ת אבן ישראל (להגרי”י פישר, ח”ז סי’ כח) שכתב שמותר לערוך חופה בליל תענית עשרה בטבת, רק הסתפק האם יהיה מותר לעשות גם ריקודים ומחולות, וכן הביא בספר שערי נחמה (עמ’ סו’) בשם הגרי”ש אלישיב שאפשר לכתחילה לערוך נישואין בליל עשרה בטבת, ואפשר לנגן בכלי שיר בסעודה.

ונראה שאם החופה בערב הצום סמוך לערב אפשר לכתחילה להמשיך השמחה והריקודים עם כלי שיר לתוך הלילה כיוון שכבר התחייבו בשמחה משעת החופה, וכעין מש”כ האג”מ (אהע”ז א’ צ”ז) לגבי חופה בל”ג בעומר סמוך לערב, ובספר אורחות רבינו בשם הגרי”י קניבסקי לגבי חופה בערב י”ז בתמוז.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*