שאלה: מי שהתנה בימי החנוכה לפני כניסת השבת שיוכל לטלטל את החנוכייה אחר שיכבו הנרות, האם דבר זה מתיר לו להזיז אותה ממקומה בשבת למקום אחר לאחר שכבו הנרות? והאם יש הבדל בין חנוכייה פשוטה לחנוכייה יקרה?

תשובה: לדעת מרן השלחן ערוך שסובר שמועיל להתנות לפני שבת על פמוטות שאחר שיכבו הנרות שעליהן, יוכל לטלטלן, אין הבדל בין אם הפמוטות יקרות ועשויות מכסף וכיו"ב לבין אם הם פשוטות, שבכל אופן מותר לטלטלן. והיתר הטלטול הוא אפילו אם מזיזם משם כדי שלא ישברו או ייגנבו וכדומה, וכדין כלי שמלאכתו להיתר. ולפיכך מי שיש לו חנוכייה יקרה העשויה מכסף טהור, ולפני שהדליק בה בערב שבת של חנוכה התנה עליה שיוכל להזיזה ממקומה, אחר שייכבו נרותיה, רשאי לעשות כן בשבת על סמך תנאי זה. אולם אחינו האשכנזים מחמירים בכל זה וכדעת הרמ"א שלא מועיל תנאי בזה.

הנה ראיתי להרה"ג הרב אופיר מלכא בספרו הליכות שבת (ח"א פי"ג אות מג) שכתב שגם לספרדים הנוהגים ע"פ שיטת מרן הש"ע (סי' רע"ט ס"ד) שהתיר לטלטל נר שכבה ע"י שהתנה עליו מע"ש, זהו דווקא לצורך גופו ומקומו וכדין כלי שמלאכתו לאיסור. ומי שיש לו חנוכייה יקרה והדליק בה בשבת חנוכה, לא יועיל לו התנאי הנ"ל להתיר לטלטלה כיון שדינה כדין מוקצה מחמת חסרון כיס שאסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו. עכ"ד. וחזר על דבריו גם בהליכות שבת (ח"ב פ"ז אות עא, עב). ע"ש שהאריך בזה. וע"ע בהליכות מועד (חנוכה פ"ט אות ז). ובמחכ"ת אין דבריו נכונים להלכה בזה. כי הנה מרן בב"י (סי' ש"י) הביא מחלוקת הראשונים בדין מיטה שייחדה להניח שם כסף, שדעת הרי"ף שאפילו אם כבר השתמש בה והניח בה כסף, כל שלא היה הכסף מונח עליה בבין השמשות, מותר לטלטלה. ולעומתו רבינו תם סובר שכל שייחדה והשתמש בה פעם אחת לתשמיש זה, אע"פ שלא היה עליה הכסף בבין השמשות, אסור לטלטלה בשבת. והוסיף שכל מה שאסר ר"ת לטלטלה כשלא היה עליה כסף בביה"ש, "הוא רק מחמה לצל", אבל לצורך גופה ומקומה, מותר לטלטלה וכדין כלי שמלאכתה לאיסור. ע"ש.

ומבואר שלדברי הרי"ף שהתיר, מותר לטלטלה לגמרי כדין כלי שמלאכתו להיתר, שאם לא נאמר כן נמצא שאין מחלוקת ביניהם, ודבר זה לא ייתכן. ובשלחן ערוך (סימן ש"י ס"ז) פסק כהרי"ף שאם אין עליה עתה מעות [פירוש, כסף] וגם לא היו עליה בבין השמשות, מותר לטלטלה אפילו ייחדה למעות והניחם עליה מבעוד יום, כיון שסילקן קודם בין השמשות. ע"ש. ולפי המבואר בב"י ההיתר לטלטל מיטה שייחדה למעות כל שלא היו עליה בביה"ש, הוא אפי' מחמה לצל וכדין כלי שמלאכתו להיתר. וא"כ הוא הדין לפמוטות או חנוכייה שהיא מיוחדת להדליק בה את השלהבת, שכל שלא הדליק בה באותה שבת, מותר לטלטלה וכדין כלי שמלאכתו להיתר. ואם יבוא המקשה ויאמר שיש הבדל בין פמוטות שבמהותן מיוחדות הן להדליק עליהן שלהבת, ולכך הן עשויות מעיקרן, לבין מיטה שבדרך כלל מייצרים אותה להניח עליה דבר היתר, דהיינו לצורך האדם כדי שישב וישכב על גבה ולכן נחשבת לדעת מרן לכלי שמלאכתו להיתר כל שלא היו עליה מעות בבין השמשות, אשיבך מדברי מרן הב"י עצמו (בסוף סי' ש"י) שהביא מ"ש בהגהות מיימוניות גבי אותם חגורות שיש בראשם כמין ארנק "ומיוחדים למעות", והניח בהם מעות אע"פ שהוציאן לפני השבת, אסור לטלטלם אא"כ עשה בו מעשה שפתח אותו מלמטה וסילקו מייחוד מעות, רק אז מותר לטלטלו, וכתב על זה הב"י בזה"ל: ופשוט שזה על פי דברי רבינו תם. דלשאר פוסקים אפילו ייחדה למעות נמי כל שאין עליה עתה מעות וגם לא היו עליה ביה"ש שרי לטלטלה וכמו שנתבאר. ע"כ. הרי מבואר לך במפורש מדברי מרן הב"י שאין לחלק בין כלים שהדרך לייצרם כדי להניח עליהם דבר היתר, לבין כלים שהדרך לייצרם כדי להניח עליהם דבר איסור. שגם דברים המיוצרים במיוחד להניח בהם דברי מוקצה, כגון ארנק שהוא מיוחד בדרך כלל להניח בו כסף, נידונים כדין מיטה שייחדה למעות. וכן מבואר ג"כ מדברי מרן רבינו הגדול הגרע"י זצ"ל בהליכו"ע (ח"ג עמ' ריח בהערה אות ו) שהביא דברי מרן הב"י הנ"ל בקצרה וכ' ללמוד מזה להתיר לטלטל כלוב של ציפור שלא היה בו הציפור בביה"ש של אותה השבת, שמותר לטלטלו בשבת אפי' מחמה לצל או שלא יגנב. ע"ש. וא"כ לפי מה שאנו רגילים בכל דברינו ללכת אחר מרן הש"ע שקיבלנו הוראותיו, והוא פסק כדברי הרי"ף בדין מטה שייחדה למעות, שכל שלא היו מונחים עליה בביה"ש מותר לטלטלה אפי' מחמה לצל כדין כלי שמלאכתו להיתר, וכן הוא הדין אפי' אם המדובר הוא בכלים שמיוצרים במיוחד לכך כארנק וכיו"ב, ממילא דעת לנבון נקל שכן הוא הדין לפמוטות או חנוכייה שלא הדליקו בהם באותה שבת, שמותר לטלטלם אפילו מחמה לצל וכדין כלי שמלאכתו להיתר.

ובאמת שמרן הגרע"י זצ"ל בחזו"ע שבת (ח"ג עמ' עמ' צ-צא ד"ה ודע) הוכיח מפי ספרים ומפי סופרים שפמוטות או מנורה שלא הדליקו בהם "באותה שבת" אע"פ כבר השתמשו והדליקו בה פעמים אחרות, מותר לטלטלם כדין כלים שמלאכתם להיתר. ואינם נידונים כדין כלי שמלאכתו לאיסור, שדווקא כלי שהשימוש בו הוא ע"י פעולה האסורה בשבת, כגון פטיש וכיו"ב נחשב לכלי שמלאכתו לאיסור, מה שאין כן במנורה או פמוט, שאין איסורו אלא משום שנעשה בסיס לדבר האסור, שהרי אין עושים בגופו מלאכה. וכיון שנידונים הם כדין כלי שמלאכתו להיתר, ממילא אינם מקבלים דין מוקצה מחמת חסרון כיס, ולכן גם אם המדובר הוא בפמוטות או מנורה יקרים שעשויים מכסף טהור, כל שלא הדליקו בהם באותה שבת, מותר לטלטלם אפי' מחמה לצל. עכת"ד. וכן מתבאר עוד בשו"ת יבי"א (ח"ז סי' לו אות ט) ובחזו"ע שבת (ח"א עמ' רס ד"ה והנה, וח"ו עמ' קמז-קנ) שמנורה שהודלקה באותה שבת, אם התנה עליה לפני שבת שכשתכבה יטלטל אותה למקום שירצה, רשאי לטלטלה אחר שתכבה אפי' מחמה לצל וכדין כלי שמלאכתו להיתר. וכל האחרונים שכתבו שהמנורה דינה ככלי שמלאכתו לאיסור, נעלמו מהם דברי הראשונים הראב"ד, הרמב"ן, הרשב"א, הרשב"ץ ומהר"א בן טאווה שמבואר מדבריהם שיש לדונה ככלי שמלאכתה להיתר. עש"ב. ולפי מה שכתבתי לעיל, גם מרן הב"י עומד בשיטת הראשונים הנ"ל. ואמנם בחזו"ע שבת (ח"א עמ' רסא) כתב וז"ל: פמוטות העשויים מכסף, שלא הדליקו בהם "מעולם", ומונחים על הארון או המזנון לקישוט הבית, אין עליהם תורת מוקצה אע"פ שהם יקרים וחס עליהם מלהשתמש בהם, מ"מ מותר לטלטלם בשבת, ואין בהם משום מוקצה. עכ"ל. וממ"ש שלא הדליקו בהם "מעולם" משמע שכל שהדליקו בהם פעם אחת אסור לטלטלם עכ"פ מחמה לצל וכדין כלי שמלאכתו לאיסור. אולם בספר קיצור ש"ע-חזון עובדיה על הלכות שבת היוצא ע"י מכון "מאור ישראל" (מהד' שניה עמ' רסז הע' מס' 58) כ' שמ"ש בחזו"ע שבת (ח"א עמ' רסא) פמוטות שלא הדליקו בהם "מעולם", מרן הגרע"י זצ"ל עצמו מחק בספרו תיבת "מעולם" ותיקן: "באותה שבת". ע"ש. ומזה נלמד שדעת מרן רבינו הגדול בזה ברורה להחשיב פמוטות וחנוכיות וכיו"ב כדין כלי שמלאכתו להיתר, ואינם נכנסים בגדר כלי שמלאכתו לאיסור כיון שאין עושים בגופם מלאכת איסור, אלא הם משמשים כבסיס לאיסור. ולפיכך מי שבע"ש של חנוכה התנה שאחר שתכבה החנוכייה, יטלטלה למקום אחר, רשאי לטלטלה אחר שתכבה ואף אם אינו מטלטלה משם אלא לצורכה שלא תישבר וכדומה, מותר וכדין כלי שמלאכתו להיתר.

המורם מן האמור

לדעת מרן השלחן ערוך שסובר שמועיל להתנות לפני שבת על פמוטות שאחר שיכבו הנרות שעליהן, יוכל לטלטלן, אין הבדל בין אם הפמוטות יקרות ועשויות מכסף וכיו"ב לבין אם הם פשוטות, שבכל אופן מותר לטלטלן. והיתר הטלטול הוא אפילו אם מזיזם משם כדי שלא ישברו או ייגנבו וכדומה, וכדין כלי שמלאכתו להיתר. ולפיכך מי שיש לו חנוכייה יקרה העשויה מכסף טהור, ולפני שהדליק בה בערב שבת של חנוכה התנה עליה שיוכל להזיזה ממקומה, אחר שייכבו נרותיה, רשאי לעשות כן בשבת על סמך תנאי זה. אולם אחינו האשכנזים מחמירים בכל זה וכדעת הרמ"א שלא מועיל תנאי בזה.

הרב יעקב עמאר

מח"ס "הלכה מבוארת" ומו"צ בבית ההוראה "שערי הלכה ומשפט"

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*