שאלה: נשאלתי מאשה בימי טומאתה אם מותר לה להתפלל / לברך כאשר הפד שלה או בגדיה אינם נקיים מדם נדה?

תשובה: מותר, ובוודאי משום כבוד הברכה והתפלה ראוי להדר ולהקפיד במידת האפשר.

הרחבה ומקורות: נפסק להלכה כי כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק”ש ומתפללין, חוץ מבעל קרי שתיקן עזרא שיהיה אסור בדברי תורה, ק”ש ותפלה עד שיטבול, וגם תקנה זו בטלה (טוש”ע או”ח סי’ פ”ח ע”פ הגמ’ בברכות פרק שלישי והראשונים שם).

אמנם יש מהראשונים שדעתם שאשה בזמן נדתה לא תכנס לבית כנסת, ויש שכתבו שלא תזכיר את השם, והובאו הדעות לכאן ולכאן בדרכי משה ביו”ד ס”ס קצ”ה, ובהגה’ באו”ח סי’ פ”ח כתב שהעיקר כדעת המתירים, ואף במקומות שנהגו להחמיר מדובר רק בימי ראייתה ולא בימי ליבון (שבעה נקיים), וכן הקלו בימים מיוחדים כימים נוראים שיהיה לה צער אם לא תלך לבית כנסת, והבית יוסף כתב שם שלא נהגו להחמיר בזה כלל, ובמ”א תמה על מי שאסר להזכיר את השם כיצד יוכלו להיפטר מברכת המזון שיש אומרים שחיובן בו מדאורייתא משום מנהג שאין לו יסוד (כמוכח מהמשנה בברכות כו. שנדה שלא פלטה שכבת זרע אפילו בזמן תקנת עזרא הייתה מותרת בדברי תורה וקדושה),  ובמ”ב שם הכריע: ‘ובמדינותינו נוהגין היתר לעולם, ומברכות ומתפללות, ומ”מ לא יסתכלו בספר תורה בשעה שמגביהים אותה להראות לעם’.

הנה נפסק שבימי ראייתה מותר לה להיכנס לבית כנסת, לברך ולהתפלל, ולא הזכירו איסור באופן שהדם על בשרה או בגדיה, מוכח לכאורה שאין חילוק, ולא דמי לצואה, מי רגליים ושכבת זרע, שיש להיזהר מהם בשעת תפילה וק”ש (ופרטי דיניהם מובאים בשו”ע שם סי’ ע”ו – פ”ג), וגם אם היה דומה להם מ”מ בנידון הנ”ל שהדם על בגדיה ומכוסה, אף בצואה וש”ז מותר לכל הדעות (עי’ מ”ב סי’ ע”ו סקט”ו), אמנם ראיתי ליעב”ץ בספרו ‘מור וקציעה’ לאחר שהקשה על דעות המחמירים הנ”ל, מציע לפרש בדעת הרמ”א שהביאם: ‘ושמא לא נתכוין לפטרן מתפלה וברכה, אלא בשעה ששופעת והדמים שותתין ממנה, משום דההיא שעתא ודאי מאיסא טפי ודמי לטינוף, ובעינן והיה מחניך קדוש וליכא, ואזיל נמי לטעמיה דס”ל אפילו קרי דינו כצואה. והכי נמי דם זיבות דאתי ממקום הטינופת, אבל שלא בשעת הגרת דמיה דילמא מודה דשרי, ומחייבא בתפלה, ופשיטא דחייבת בברכת המזון וכן הלכה, וכן יכולה לקוץ חלתה ולברך עליה עודה נדה’. וכן כתב בתשובת ‘בשמים ראש’ סי’ קי”ט, וע”ע ערוך השולחן ס”ס פ”ח, אמנם פוסקים רבים אחרים כתבו שהגדרת דם נדה כדם מכה ואינו אוסר בתפילה (עי’ תורת חיים סופר סק”ד ע”פ הרדב”ז, וע’ יחוה דעת ח”ג ס”ח).

העולה מן האמור כי אשה בימי נידתה מתפללת ומברכת כרגיל, ואין אסור אף כשדם נדתה עליה או על בגדה, ובפרט אם הבגד מכוסה.

בברכה

יעקב לוי

מו”צ בבית ההוראה שלימות המשפחה