שאלה: המיקלים לצחצח את שיניהם בשבת, האם מותר להם לשטוף את המברשת בתום השימוש?

תשובה: מותר לשטוף בשבת את מברשת השיניים בתום השימוש ע”י הזרמת המים עליה מתחת לברז, אלא שמהנכון להחמיר שלא לשפשף את סיבי המברשת בעת השטיפה. ובכזה אופן, רשאי לעשות כן אף אם אינו עתיד שוב לצחצח בה באותה השבת, והמחמיר בכל זה, תבוא עליו ברכה.

ראשית כל יש להודיע ולבאר שסיבי מברשת השיניים עשויים מניילון קשיח. ובימי החול הרגילות לשטוף את מברשת השיניים אחר כל צחצוח. ואופן השטיפה נעשה על ידי שמשפשפים באצבע את סיבי המברשת תוך כדי הזרמת מים עליה מהברז, והוא במטרה להסיר ממנה את שאריות המשחה הדבוקות בה אחר השימוש. ולכאורה כל החומרים הסינטטיים כניילון, סיליקון, גומי וכיוצא בזה יש לדמותם לענין כיבוס בשבת לבגדי עור שמותר להסיר מהם לכלוך בשבת על ידי הרטבתם במים או הזרמת מים עליהם עד שיוסר הלכלוך. אלא שכל ההיתר לנקות בגד עור על ידי מים בשבת, הוא בתנאי שלא משפשפו בידיו, אבל אם משפשפו, אסור [דין כיבוס בבגד עור הנ”ל מבואר בש”ע (סימן שב ס”ט) ובמשנ”ב (שם ס”ק מ, מא, מה), ובביאה”ל (שם ד”ה זה על זה). ומש”כ שיש לדמות דין ניילון לעור, כ”כ  בשו”ת אגרות משה (ח”ה חאו”ח סי’ יח בהערה על סימן שב ס”ט). וכ”כ בשו”ת באר משה (ח”א סי’ ל וח”ו סי’ קיט), ובשמירת שבת כהלכתה (פי”ב סעיף מו ופט”ו סעיפים ו-ז), ובמנוחת אהבה (ח”ב פי”ב סעיף ח)].

ואמנם ודאי שהמיקל לשטוף את מברשת השיניים גם בשבת על ידי שפשוף סיבי המברשת תחת זרם המים, אין למחות בידו, ויש לו על מה שיסמוך. והוא משום שיש מקום לומר שמכיון שהחומרים הסינטטיים הללו לא היו קיימים בזמן חכמי התלמוד, והם לא אסרו אותם בכיבוס כדין עור, אין בידינו את הכח לקום ולאסור בעצמנו מה שלא אסרו חז”ל. וגם אם בעינינו נראה ברור שהדבר דומה ממש לגזרת חז”ל, ואם היו חומרים אלו בזמנם, ודאי היו חז”ל אוסרים אותם בכיבוס כדין עור, בכל זאת אין בידינו לגזור גזרות ולאסור מדעתינו מכח דימוי זה [מה שכתבתי כדבר פשוט שאיסור הכיבוס בבגד עור הוא מדרבנן, כן כתב בשו”ת שבט הלוי (ח”י סי’ נה) והוכיח כן מדברי הרמב”ם. והביאו בחזו”ע שבת (ח”ו עמ’ צו) בשתיקה. וכ”פ בהלכה ברורה (סי’ שב סעיף מג). ואמנם דעת הביאה”ל אינה כן, כיעו”ש. ומש”כ שאין לדמות דברים חדשים לגזרות חז”ל מדעתינו, כ”כ הגרי”ח בספרו ידי חיים (מהדורת תשמ”ח עמ’ ר) בנידונו שם, והובא בחזו”ע שבת (ח”א עמ’ מח ד”ה לכאורה. ועמ’ צח ד”ה אמנם. ועמ’ רכה ד”ה ודוגמא. וח”ד עמ’ מא) ובהליכו”ע (ח”ד עמ’ רמג ע”ב). ולכן מ”ש בשו”ת אגרות משה (ח”ב חיו”ד סס”י עו ד”ה ובדבר המפות) להחמיר משום שי”ל שאם היה הניילון לפני חז”ל היו אוסרים אותו בכיבוס, לפי האמור, אין זה מוכרח. וע”ע במ”ש בענין רחיצת דברים העשויים מחומרים סינטטיים בחזו”ע שבת (ח”ו עמ’ צו ד”ה והנה הראשון), ובאורל”צ (ח”ב פכ”ד אות ו), ובהלכה ברורה (סימן ש”ב סעיף נ וסעיף נא) ובבירה”ל (שם ס”ק עז, וס”ק פ). ודו”ק].

ומכל מקום למעשה מהנכון להחמיר שבעת שטיפת המברשת לא ישפשף את הסיבים, אלא יזרים עליה זרם מים חזק עד שיוסרו כל שאריות המשחה הדבוקות למברשת, מבלי לשפשף, שבכזה אופן הדבר מותר לכל הדעות בלא חשש כיבוס כלל [כיון שרבו האחרונים הסוברים שיש לדמות בזמנינו חומרים סינטטיים לעור לענין כיבוס, וכנ”ל. וגם בחזו”ע הנ”ל לא היקל בזה בהדיא, ובפרט שבנידוננו אפשר לנקות היטב את המברשת ע”י הזרמת המים עליה “בנקל”, גם מבלי לשפשפה].

ומצד איסור “הכנה משבת לחול”, הנה אם שוטף את המברשת כעת על מנת להשתמש בה שוב באותה שבת, וכגון ששוטפה אחרי שצחצח את שיניו בליל שבת, ומתכנן לצחצח במברשת זו שוב בבוקר יום השבת, אין בזה חשש משום איסור הכנה כלל, ובודאי שיוכל לשוטפה [כמבואר בדברי הרמב”ם (פכ”ג מהל’ שבת הלכה ז), ש”ע (סי’ שכ”ג ס”ו), משנ”ב (שם ס”ק כז), חזו”ע שבת (ח”ו עמ’ קא-קב ד”ה איתא)].

אלא שבאמת אפילו אם אינו עתיד שוב לצחצח את שיניו באותה שבת, מותר לשוטפה ע”י הזרמת מים בלבד בלא שפשוף ביד. משום ששטיפה כזו אינה נחשבת בכלל הדחה שהחמירו בה חכמינו משום טורח. והרוצה להחמיר גם בזה, יוכל לנהוג כך: אחר שישטוף את המברשת ימשיך לצחצח בה את פיו מעט בלא משחה, ובכך תשאר המברשת נקייה, ובלא שום חשש איסור הכנה [מג”א (סי’ תק סס”ק יג), שו”ת מחזה אליהו (סי’ נה אות ה), שו”ת מנחת שלמה (ח”ב סי’ לה אות יב סק”ו), חזו”ע שבת (ח”ו עמ’ קב ד”ה בשו”ת). ותלמד מהנ”ל לנידוננו. וע”ע בילקו”י (סימן שכו בהערה סוף אות כז) עוד טעם להקל בנידוננו מצד איסור הכנה. ע”ש. וממילא מ”ש בהליכו”ע (ח”ד עמ’ ר-רא) ובאורל”צ (ח”ב בהערה סוף אות ו), הוא רק מצד זהירות בלבד ולא מעיקר הדין. יעו”ש].

וכן יכול המחמיר לרחוץ את המברשת באופן שאינו ניכר שרוחץ אותה, וכגון שמניחה בכיור ורוחץ את ידיו עליה כדי שלא יהיה ניכר שמכין אותה לימי החול. ומכל מקום אם הכיור מלוכלך ומאוס בעיניו להניח את המברשת שם, יכול מעיקר הדין להקל לשוטפה גם אם לא עתיד להשתמש בה עוד באותה שבת, וכנ”ל. ובפרט שאם ע”י שתתייבש המשחה על סיבי המברשת, יש חשש שתתקלקל, שיש להקל בזה. שכל דבר שאם לא יעשה אותו כעת בשבת, ולא תהיה אפשרות לעשותו אחר כך במוצאי שבת, ויוכל על ידי זה לבוא לידי הפסד, מותר לעשותו בשבת, ואין בזה איסור הכנה [כמבואר כיו”ב בחזו”ע שבת (ח”ד עמ’ כב-כז), ובילקו”י (שבת כרך ב עמ’ רכ-רכא ובהע’ אות כא. ועמ’ שסא ובהערה שם ד”ה ומה שכתבנו, ועמ’ שסב). ודון מינה לנ”ד].

בסיכום: מותר לשטוף בשבת את מברשת השיניים בתום השימוש ע”י הזרמת המים עליה מתחת לברז, אלא שמהנכון להחמיר שלא לשפשף את סיבי המברשת בעת השטיפה. ובכזה אופן, רשאי לעשות כן אף אם אינו עתיד שוב לצחצח בה באותה השבת, והמחמיר בכל זה, תבוא עליו ברכה.

יעקב עמאר

מח”ס “הלכה מבוארת” ומו”צ בבית ההוראה שערי הלכה ומשפט

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*