חישוב וסת: כתם לפני דימום חזק – מתי מתחילה הפרישה?
לפי רוב הפוסקים, חישוב ימי הווסת והפרישה מתחיל מיום ראיית הדימום החזק ולא מיום ראיית הכתם. קביעה זו מבוססת על השולחן ערוך, הלכות נידה סימן קצ' סעיף נד, הקובע שאין בכתמים משום וסת. לכן, גם אם לא עברו 24 שעות בין הכתם לדימום, יום הווסת נקבע לפי זמן קבלת הדם עצמו.
תשובה: רוב הפוסקים פסקו שכתם לא נחשב לתחילת ווסת ולכן לענייננו, יום הווסת יקבע לפי עונת ראיית הדם זאת אומרת לפי זמן קבלת הוסת, ולא לפי עונת ראיית הכתם
ולמעשה הדין כך, בין שהיה הבדל של 24 שעות בין הכתם לראייה, ובין אם לא היה 24 שעות בין הכתם לראייה, בכל מקרה חישוב הפרישה יהיה מראיית דם הוסת ולא מראיית הכתם.
אולם פעמים שאין הבדל גדול בין הכתם לראיית הדם, כגון בתקופות בהם אשה לוקחת או מפסיקה לקחת כדורים למניעת הריון, ואז יכול להיות מצב שבמשך תקופה מסוימת מופיעים כתמים ודימומים קטנים. במקרים כאלו צריך לשאול חכם מתי לחשב את יום הראיה, יתכן בהחלט שהרב יקבע את יום הראיה מהכתם, בגלל ההבנה שהוא לא כתם אלא תחילת הדימום הקצר וכל מקרה לגופו.
מקורות:
שו"ע הלכות נידה סימן קצ' סעיף נד נפסק כך: 'אין בכתמים משום וסת וכו', ולמדו מכאן רוב הפוסקים שגם במקרה והגיעה אח"כ וסת רגילה, רואים את יום הראיה הראשון, ביום ראיית הדם, והוא נקבע יום הווסת, ולא מיום ראיית הכתם, היות והכתם לא קשור לקביעת וסת, וכך נפסק בספר טהרת הבית (ח"א עמוד תע), והוסיפו האחרונים שגם אם לא עבר מעת לעת [24 שעות] בין הכתם לראייה, לא מחשיבים כלל את יום ראיית הכתם.
נוסיף שבמקרה ודבר קבוע שהאשה רואה כתמים, ולאחר מכן מגיע הווסת הרגיל, יש לשאול חכם לגבי קביעת הראיות והפרישות, כי יש מקרים מסוימים שהדין משתנה, כי אנו סוברים שהכתמים זה תחילת ראיית הדם.
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
