תורת חיים:
החיים עלי אדמות מלאי ספקות ומורכבויות שונות. תורת ישראל מעניקה מענה מאוזן ואידיאלי למורכבות החיים.
ישנם מספר דוגמאות, בהם התורה מעניקה הדרכה לסיטואציה מורכבת.
בו זמנית, ישנה הכוונה חיובית ושלילית יחד, בהתאם ליחס המתאים למרכיבי הסיטואציה השונים.
יש להצביע על דברי הרמב”ם (דעות, א, ד) שמבטא מהי דרך התורה הרצויה במשעולי החיים”
“הדרך הישרה, היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו… ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם”.
לאמור, אין להקצין ולנהוג בצורה מוקצנת ביחס לסיטואציה, ויחד עם זאת אין להקצין בתפיסת המציאות, ויש לאמוד את מכלול מרכיבי הסיטואציה ולנהוג בהתאם לכל מרכיביה.
להלן מספר דוגמאות ביחס התורה, למציאות זהה עם התייחסות דואלית בו זמנית:
כבוד לפרעה מלך מצרים:
כאשר משה רבינו נשלח על ידי ה’ אל פרעה מלך מצרים לשחרר את בני ישראל מארצו, מופיע במקרא בספר שמות (ו, יא):
“בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ”.
הדגש המילים בפסוק – “מֶלֶךְ מִצְרָיִם” – הינו מיותר, כי ידוע שפרעה הינו מלך מצרים. על כך מובא במדרש:
“אמר להם הקב”ה, היו נוהגים בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אע”פ שאני צריך לעשות בו את הדין”.
לאמור, על אף התוכנית להכות את פרעה ואת ארצו בעשרת המכות, חרף זאת יש לנהוג בו כבוד בהיותו מלך.
ברכת הטוב והרע:
לא עלינו בשעת פטירת ההורים, מובא בהלכה כי ישנו חיוב לברך שתי ברכות המנוגדות זו לזו.
ברכת “דיין האמת” – על הרע. וברכת “הטוב והמטיב” – על הטוב שנסוב בעקבות הפטירה, כלומר ירושת הנכסים.
התורה אינה מתעלמת מחובת ההתייחסות לכל מרכיב בסיטואציה, והיא דורשת, לברך על הטוב, ולבכה על המר.
מצוות פדיון שבויים:
מצוות פדיון שבויים, היא מהמצוות המוסריות הגדולות ביהדות.
כפי שכתב רבי משה בן מימון (הרמב”ם, 1204; מתנות עניים, ח, י):
“…ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים…”.
חרף האמור, ההלכה גובלת כי אין לפדות שבויים בתמורה מופקעת, כלשון חכמים במשנה במסכת גיטין (ד, ו):
“אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תקון העולם”.
סיכום ביניים:
מכל הדוגמאות הללו ניתן להסיק כי על אף המורכבות שיש בכל סיטואציה ולמרות הקוטביות הקיימת בה, התורה דורשת לאזן בין שני הקצוות ולתת את המענה הראוי לכל חלק מתוך המורכבות.
שגרת מלחמה:
בשעת צרה ומלחמה, שישנם מאות חטופים, ועשרות פצועים, ואלפי תושבים מפונים, ואלפי חיילים שנמצאים בסכנה ממשית, חוב אדיר וקדוש לכל יהודי ויהודייה בכל קצוות תבל להיות שותפים בצרת אחינו שאר בשרנו הנתונים בצרה.
אין חלילה להסיח דעת ממצבם, ולצאת לבלות במקומות פנאי. יש להימנע מטיולים ובילויים שאינם הכרחיים.
יחד עם זאת, יש לייצר אפשרות של חיי שגרה עד כמה שניתן בהתאם להנחיות פיקוד העורף, ויש לכך חשיבות רבתית.
המלחמה איננה רק בקו החזית, אלא גם בעורף, רוח העם היא חזית בפני עצמה.
החיק המשפחתי, חינוך הילדים, האווירה הביתית, והמצב האישי של המשפחה, יש להם משקל עצום בעת הזאת. חוסן נפשי בעת הזאת משפיע על התפתחות הילדים בעתיד בצורה בריאה ונכונה.
כמו כן, המרחב הקהילתי מהווה עוגן עצום ליכולות להתמודד עם השכול ולזרות ניצני חיי תקווה ואמונה בה’.
מצוות התורה “ובחרת בחיים” תקפה גם בשעת משבר וצרה.
לפיכך, יחד עם החובה הגדולה להיות שותפים בצרת כלל ישראל ולהפגין הזדהות זו, בריבוי בתפילה ובאמירת תהילים, ובקביעת עיתים ללימוד תורה, ובהתחזקות באמונה ובטחון באלקי ישראל ובמעלת ארץ הקודש הנקנית בייסורים.
עלינו למצוא את האיזון הנכון, לאפשר חיים שגרתיים, מלאי תקווה ובטחון בה’ יחד עם הכאב והצער, והתפילה והתקווה לשחרורם של החטופים ולרפואתם של הפצועים.
שנתבשר בשורות טובות, ובא לציון גואל במהרה.
“אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן”.
בברכה
איתיאל כ”ץ
משיב הלכה בבית ההוראה
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
