שאלה: האם איסור יחוד קיים גם כאשר איש אחד מתייחד עם מספר גדול מאד של נשים, כגון מאה או אלף נשים.
תשובה: לא מצאנו בפוסקים גבול למספר הנשים שאסור לאיש להתייחד איתם, ולכן אסור לאיש להתייחד גם עם הרבה מאד נשים, אפילו מאה או אלף נשים.
הרחבה ומקורות:
כתב השו”ע (אבה”ע סי’ כ”ב סעי’ ה’): וכן לא יתיחד איש אחד אפילו עם נשים הרבה. וברמ”א (שם) הגיה: ויש מתירין איש אחד עם נשים הרבה אם אין עסקו עם הנשים.
הואיל והשו”ע סתם להחמיר באיש אחד עם הרבה נשים, על כן לבני ספרד דאזלי בתר הוראות השו”ע, אסור לאיש אחד להתייחד עם נשים הרבה. ויש לדון כיצד על בני אשכנז לנהוג כיון שהרמ”א הביא שיש מקילין. בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד סי’ ק”ב) הכריע דהואיל והנידון הוא ביחוד דרבנן, על כן אמרינן שספק דרבנן לקולא, ויש להקל. בשו”ת שבט הלוי (ח”ג סי’ קפ”ג) הביא דבריו ונחלק עליו, דלא אמרינן בכה”ג ספק דרבנן להקל, עיי”ש שכתב דהואיל והרבה מן הראשונים והאחרונים נטו להקל כשיטת רש”י, עכ”פ לצורך גדול מותר לסמוך עליהם.
גם בחוט שני (יחוד עמ’ ר”ח) פסק שאין להתייחד עם הרבה נשים, וכדעת השו”ע ושכן הוא דעת רוב הראשונים, והרמ”א שכתב שיש מתירים לא בא להכריע כדעה זו שהיא דעת רש”י, רק הביא דעת המקילים להורות שאפשר לצרף דעתם כדי להקל במקום הצורך. ובשו”ת אגרות משה (אבה”ע ח”ד סי’ ס”ה אות י”ד) כתב שיש להורות להלכה כשו”ע.
וכתב בחלקת מחוקק (שם ס”ק ח’) שהרבה נשים הכונה לשלוש, שכן במשנה (קידושין פ’ ע”ב) נאסר להתייחד רק עם שתי נשים. ועיי”ש שביאר גם את דעת האוסרים.
ויש להסתפק האם האיסור נאמר דוקא בשלוש נשים, או גם עם ארבע או חמש נשים. ומה הדין להתייחד עם מאה נשים או עם אלף נשים.
ואכן בשו”ת דברי יציב (ח”ה סי’ מ”ה אות ב’) הסתפק לפי הפוסקים שאסור לאיש אחד להתייחד עם הרבה נשים, מהו השיעור והגדר של הרבה. וסיים, ולעת עתה לא מצאתי מי שיברר מהו השיעור של נשים הרבה, וצ”ע.
בשו”ת אגרות משה (אבה”ע ח”ד סי’ ס”ה אות ד’) כתב שטעם האוסרים יחוד עם הרבה נשים הוא משום שרוב האנשים יכולים לבעול שתי בעילות, [עיי”ש שהוכיח כן מהגמ’ (נדה ט”ז ע”ב)], ויש יחידים שיכולים גם שלוש וארבע בעילות, וממילא לא שייך גבול, שהרי יש בעלי תאוה שאין אצלם גבול כמו שמצאנו אצל זמרי בגמ’ (סנהדרין פ”ב ע”ב). [עיי”ש בגמ’ שארבע מאות עשרים וארבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום. אמנם צ”ע אם הדברים הם כפשוטם. וכבר כתב המהר”ל (חידושי אגדות שם) שדיברו חכמים בלשון גוזמא, אבל לא שהוא דבר בטל, כדרך בני אדם שמדברים בלשון גוזמא, אבל הוא חכמה נפלאה מאוד. ומפני שהיה זמרי מסוגל מצד עצם נפשו אל הזנות, ואם היה אפשר מצד הטבע היה פועל רבוי בעילות אשר זכרו, לכך אף שאי אפשר מצד הטבע, סוף סוף היה מסוגל אל מספר זה מצד עצם נפשו המתועב, עכ”ד המהר”ל. הרי שמפורש בדברי המהר”ל שאי אפשר מצד הטבע לבעול כל כך הרבה בעילות].
עוד טעם הוסיף האגרות משה, דאף אם נאמר שאין אדם יכול לבעול כל כך הרבה בעילות, אבל אין האיש חושש שאותה אשה שלא נבעלה תגלה ולא תחפה עליו, משום שגם היא היתה רוצה להיבעל, אם רק היתה לה אפשרות.
מפורש בדברי האגרות משה שאין גבול למספר הנשים שאסור להתייחד איתם, לדעת האוסרים להתייחד עם הרבה נשים.
וכן בספר יפה ללב (לרבי יצחק פאלאג’י, ח”ט אבה”ע סי’ כ”ב אות ב’) כתב, וכן לא יתייחד איש א’ עם נשים הרבה כי אפילו מאה נשים כחדא דמיין, כדאמרינן ביבמות דף קי”ז ע”ב וסוטה דף ל”א סוף ע”ב.
מפורש גם בדברי היפה ללב שאסור להתייחד אפילו עם מאה נשים. אמנם מקור דבריו מדברי הגמ’ ביבמות ובסוטה צ”ע, ששם הנידון הוא לגבי עדות, שבמקום שהאמינה התורה לעדות אשה, אין הבדל בין נאמנות אשה אחת לנאמנות מאה נשים. ולכאורה יש מקום גדול לחלק בין נידון יחוד לנאמנות של עדות.
עוד מצאתי בסוף ספר אהבת חסד, שהדפיס החפץ חיים תחת הכותרת ‘מרגניתא טבא’ -הנהגות טובות וקדושות מאת ר’ יהונתן וואלינער, שהאריך שם החפץ חיים בשבחו, שכתב שם בסעיף כ”ה: ואל תתיחד עם שום אשה, ואפילו עם מאה נשים.
אבל נראה שאין להביא ראיה משם לדינא, כי המתבונן באותו סעיף ובכל שאר הסעיפים באותה ‘מרגניתא טבא’ יראה, שכמעט כל ההנהגות שם הם הנהגות של פרישות, ואינם מעיקר הדין כלל.
הרב ישראל גרטנר
רב קהילת הגר”א מודיעין עילית
מו”צ בבית ההוראה שלמות המשפחה
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
