דרכי פעולה ומיומנויות לדבקות בה’
(1) בחלק זה נעסוק בפעולות המסייעות להתרוממות החלקים הרוחניים באדם בסולם להדבקות בה’. באמצעות פעילות מחשבתית, ההתבוננות ודימוי מובנה. פעולות היוצרות יחד מצב תודעתי עמוק וחיבור גבוה העשויים להביא להתרוממות החלקים הרוחניים באדם. הפעולות המובאות כאן אינן בגדר המלצה “הלכה למעשה” לכל אדם, אלא מיועדות לת”ח המודרכים ע”י רבנים בקיאים ומיומנים בתחום.
רבנו חיים ויטאל זצוק”ל מלמדנו מהם התנאים והפעולות הבסיסיים לדבקות בה’: “כבר ידעת כי כל ענייני ההשגה, צריכין להיות האדם יחידי בבית”. העניין העיקרי הוא “שלא יטרידוהו ממחשבתו”. הפעולה הנדרשת היא ש”האדם עצמו צריך שיתבודד במחשבתו עד קצה האחרון”, ישתדל בכל כוחו להתנתק מהטרדות והמחשבות השוטפות “וידמה בנפשו”. יפעיל את הכוח המדמה “ויפשיט גופו מעל נפשו”, “כאילו אינו מרגיש שהוא מתלבש בחומר כלל, אלא כולו נפש לבד”. ככל שיצליח לנתק עצמו מהחומר ולראות עצמו כנפש, כך תתעצם תודעתו ותתגבר השגתו.
מוסיף הרב(2) “ואם יהיה אחר חצות הוא יותר נכון לכל הדברים, ויסגור עיניו ויפשוט מחשבתו מכל ענייני העולם הזה כאילו יצאה נפשו ממנו כמת שאינו מרגיש כלל וידמה בעצמו כאילו יצאה נפשו ועלתה למעלה, ויצייר עולמות העליונים כאלו עומד בהם… ויתבודד במחשבה כאילו נחה עליו הרוח עד שיעור מה”
השמירה על רצף מחשבתי ללא ניתוקים מאוד חשובה. המטרה היא שהאדם יראה את עצמו בתודעה כנפש מופשטת מחומר. “ואם ירגיש קול או תנועה המבטלת מחשבתו, או אם בו בעצמו יבא איזה הרהור חומרי, הנה תופסק מחשבת נפשו מלהידבק בעליונים, ולא ישיג מאומה”.
הסיבה לכך היא, שרק כאשר מהות האדם (שהיא החלק הרוחני שבו ולפחות הנפש שהיא החלק החמישי הכי פחות מהנרנח”י(3)) ממלאה את התודעה, יכול הוא לראות עצמו נדבק בעליונים “יען כי קדושה העליונה אינה שורה על האדם בהיותו דבוק עם החומר אפילו כחוט השערה”.
תפקוד גוף האדם צריך להיות במצב פסיבי ובסיסי בלבד, רק לצורך קיום חיותו. במצב זה החלקים הרוחניים הם החלקים הפעילים, “ולכן הנבואה או רוח הקודש נקרא בשם תרדמה, או חלום, או חזיון”.
אדם הראוי, העמל בתורה ומקיימה, בעל תפילה ואיש מידות לא יגיע לדבקות בה’ שרוח הקודש שתשרה בו, אם לא יאמן וירגיל עצמו בהתבוננות ובתהליך חשיבה זו של הפשטת החומר וראיית העצמי כנפש(4). “סוף דבר אעפ”י שהאדם יהיה ראוי שתשרה עליו רוח הקודש, אם לא הרגיל עצמו בכך להפשיט נפשו מגופו לגמרי לא ישרה עליו הרוח”.
נראה שזה מה שלמדו בחוגי הנביאים. מיומנויות וטכניקות נפשיות להפשיט מעליהם את החומריות ולהתחבר לחלקים הרוחניים שבהם ובאמצעותם להדבק בה’ “וזה סוד בני הנביאים שלפניהם תוף וחליל(5) כי על ידי מתק קול הניגון נופלת עליהם התבודדות בעריבות הקול. ומפשיטים נפשם, ואז המנגן מבטל הניגון, ובני הנביאים נשארים באותו הדבקות העליון ומתנבאים, והרי זה התנאי הראשון” – שיראה בדימוי את עצמו עשוי כולו נפש בלבד לדבקות בה’ ויצפה שיזכה שתשרה עליו הקדושה.
“התנאי השני הוא, שיבטל האדם מעליו כל אותן הדברים הגורמים להפסיק ההתבודדות, כי בתנאי הראשון לא זכרנו רק הדברים החומריים בדרך הטבע אשר מפסיקים ההתבודדות”, ולכן עמלנו על הפשטת החומר וראיית העצמי כנפש, “אך עתה אנו מדברים בדברים רוחניים המפסיקים ההתבודדות, והם כוחות הטומאה הנמשכים מן יצר הרע המתלבש באדם עצמו, והם מתחזקים על ידי חטאת האדם” האדם הראוי לפעולות אלה הוא זה ששולט ביצרו, מסיר חטאיו ובכך מבטל מעליו את כוחות הטומאה.
“סוד ההתדבקות והכוונה השלימה הוא שתמיד תראה עצמך נפש בלי גוף כלל, בעת שאתה מתפלל או קורא מזמורים להמשיך עליו קדושת רוח הקודש, כנודע בפעולות בענין הזה, והמשכיל הבא להתבודד כנזכר ולקבל רוח הקודש, צריך וחייב שכל השגה שישיג וכל אור שיראה בתחילת התבודדותו, שיהיה בעיניו חושך ואפילה מצד הטומאה. כי כן הוא עכ”פ בתחילת הנהגתו בזה מפני המחיצות והעוונות המבדילים, אלא אם יהיה צדיק גמור בתכלית. ואם יהיה בחוצה לארץ, אפילו שיהיה צדיק גמור בלי מחיצות עוון, הנה מחיצות של טומאת חו”ל, ועוון ישיבת ארץ העמים, מבדילין בינו ובין ההשגה הקדושה האלהית האמיתית(6)“.
בעת שמבקש האדם לעשות פעולות יזומות להתקדשות לדבקות בה’ יטהר גופו ויקדשנו מטומאה ויטבול באותו יום במקווה. ויפריש עצמו משיחה בטילה כל אותו היום, וילבש בגדים נקיים לבנים, יתרחק מכל מיני טומאה, ריחוק מן המת, מבית הקברות, ריחוק מכל יגון ואנחה ועיצבון וירגיל עצמו בשמחה רבה.
ואחר כל זה יכול לעסוק בפעולות הממשיכות הדבקות בעליונים. “ואחר שהורתיך שני התנאים הנזכרים”, הפשטת החומר והסרת דברים רוחנית המבדילים בין האדם לאל, אזכיר עתה פעולות ומיומנויות הגורמים לרומם, להעלות ולהדביק נפש האדם בעליונים.
בהתחילה: “התבודד בבית יחידי ותעצים עיניך, ואם תתעטף בטלית ותפילין יהיה יותר טוב” ואחרי שתפנה מחשבותיך לגמרי, תחשוב בסוגיה מתוך תורתנו הקדושה אשר תוכל לעיין בה בשכלך ללא ספרים ובעצימת עיניים עד שתחווה את עצמך מונח בעומק הדברים ובדבקות גדולה.
קיימים מספר אופנים מעשיים להתבוננות מחוללת שינוי והתפתחות תודעתית. התבוננות המאירה את “עיני השכל” לצפות ולהביט בחלקים רוחניים שלא ניתנים לראיה בעין האדם. המוטיב המרכזי הגורם לכך הוא הפעלת כוח המדמה, הכישרון לראות בעיני השכל את התמונה המבוקשת. פעולה זו תגרום לעליה תודעתית, להתפעלות הנפש ולרצון לדבקה בו יתברך.
בפעולת הרכבת האותיות בשם ה’ בכל נוסחה או אופן שנבחר, ירכיב המתבונן וישנן את הרכבתם בקצב אחיד ובנחת, כאשר בסיום הרכבת שם מלא, ינשום נשימה עמוקה(7) ועם רכישת המיומנות בהרכבת האותיות ללא שגיאות, יגביר את הקצב ויישאר תמיד אחיד. וכך יתמיד לשנן במשך פרק הזמן שהוקדש להתחברות והתדבקות בה’ ולפחות למשך 15 דקות בכל יום, פרק זמן שיגדל עם התפתחות המיומנות.
אופן-א
“ויתפשט מן החומר, ויעלה במחשבתו מן רקיע אל רקיע, עד רקיע השביעי הנקרא ערבות, ויצייר שעל רקיע ערבות יש יריעה אחת לבנה גדולה מאד, ובו מצויר (על היריעה) שם ההוי”ה, בכתב אשורית, בכתיבה גסה מאד, כל אות כמו הר אחד, בציור לבן כשלג.
ויחבר (במחשבה את) האותיות יו”ד (ראשונה) בה”א (ראשונה), (וכן להיפך) ה”א (ראשונה) ביו”ד (ראשונה), (כמו כן) וא”ו בה”א (אחרונה), ה”א (אחרונה) בוא”ו.
נוסחא אחרת: יחבר האותיות יו”ד (ראשונה) בה”א (ראשונה), (וכן ההפך) ה”א (ראשונה) ביו”ד. וא”ו בה”א ראשונה וה”א ראשונה בוא”ו. וא”ו בה”א אחרונה וה”א אחרונה בוא”ו”.
אופן-ב
“תצרף במחשבתך תיבה אחת שתרצה בכל הצירופים, כי אין קפידא באיזו תיבה תצרף, אלא באיזה שתרצה. דרך משל: ארץ, אצר, רצא, ראץ, צאר, צרא, וכן על דרך זה בכל תיבה שתרצה, זולתי שיהיה על דרך היושר בצירוף כנודע(8).
ואז (אחרי שינון רצוף כנ”ל במשך מספר דקות) תתפשט מן החומר ומן העוה”ז כאילו נפשך יצאה מתוך גופך. והיא עולה ומתלבשת בששה צירופים הנזכרים. (הצירופים הם יוצרים סולם עליה לנפש) ותעלה מן רקיע אל רקיע. עד רקיע השביעי הנקרא ערבות, ותצייר כי למעלה מרקיע ערבות יש יריעה לבנה כשלג פרוסה על גבי רקיע ערבות, ובה מצויירין אלו האותיות של הצירופים הנזכרים, וכתובים בכתב אשורית בגוון אש לבנה, אותיות גדולות כל אות כמו הר, או גבעה ותדמה במחשבתך לשאול שאלתך מאותן הצירופים הכתובים שם. והם יענו שאלתך, או שתנוח רוחם בפיך, או שתנמנם וישיבוך כמו בחלום”
אופן-ג
“קח העשר ספירות ומה שכלול בהם. המשל בזה, תשכיל ותדע התיבות והמילות אשר הם מיוחדות אל הספירות, כאשר תראה בספרים (למשל: ספירת הכתר הספירה הראשונה מלמעלה והגבוה בספירות: כתר, כרת, תרכ, תכר, רכת, רתכ. וכן הלאה בכל הספירות: חכמה, בינה, נצח, חסד, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.) ותקח תיבה ותיבה בפני עצמה, בראשונה תקח מהראשונה, ותגלגל בכח הגלגול כל תיבה ותיבה, כאשר כתוב בספר יצירה (פ”ד מי”ב), כי כל תיבה בת שלשה אותיות, בונה שש בתים, ושל ארבעה בונה כ”ד בתים, וכיוצא בזה וכה תעשה.
המשל לזה כי הספירה הראשונה נקראת אני, תצרף ממנה, אנ”י אי”ן ני”א, נא”י, יא”ן, ינ”א, וכן תעשה מכל תיבה עד השלימך את העשר ספירות”. “וכאשר תשלים הגלגולים והצירופים הנזכרים ותרצה לפעול בהם איזה פעולה, תביט העליונות והתחתונות ותדע הספירות במה הם מורות”.
בנוסחה אחרת: לכל ספירה מעשר הספירות יש חוץ משם הספירה גם שם מהותי שהוא שם ה’ וכפי שמופיע בספר פרדס רימונים, העשר שמות המיוחדים לעשר ספירות הם(9): אהי”ה לכתר. י”ה לחכמה. שם בן ד’ בנקודת אלקי”ם כזה יהו”ה לבינה. אל לחסד. אלקי”ם לגבורה. יהו”ה לתפארת. ולדעת המפרשים יהו”ה צבאות בנצח, אלק”ים צבאות בהוד. ולדעת הרשב”י ע”ה צבאות בנצח והוד. א”ל ח”י ביסוד לדעת קצת. והמוסכם בזהר ששם היסו”ד שד”י. אדנ”י במלכות.
ניתן לעשות את הצירופים בסדר הישר של האותיות מימין לשמאל ולפי הספירות מהראשונה ועד האחרונה. מן המלכות שהיא הראשונה מלמטה עד הכתר שהיא האחרונה הגבוה ביותר והעיקר הוא לעלות במעלות הסולם, מלכות עד כתר ולשהות שם ולהדבק בה’. ובחזרה מלמעלה עד למטה לחזור מספירה לספירה עד לתחתונה המלכות ולכוון בדרך חזרה להוריד שפע רוחני לעולם.
אופן-ד
התלבשות נפש התנא בנפש האדם לדבקות בת”ח על מנת להדבק בה’.
“התבודד בבית יחידי כנ”ל והתעטף בטלית. ותשב ותעצים עיניך, ותתפשט מן החומר כאילו יצאה נפשך מן גופך והוא עולה לרקיע, ואחר ההתפשטות תקרא משנה אחת איזה שתרצה פעמים רבות תכופות זו לזו במהירות גדול ככל אשר תוכל בשפה ברורה היטב בלי דילוג תיבה אחת, ותכוין להדביק נפשך בנפש התנא הנזכר במשנה ההיא, וזה על ידי שתכוין ששפתייך הן הכלי המוציא אותיות לשון המשנה ההיא, והקול שאתה מוציא מתוך כלי הפה, הוא ניצוצי נפשך הפנימית שיוצאין וקוראין המשנה ההיא, ונעשית מרכבה שיתלבש בתוכה נפש התנא בעל המשנה ההיא, ותתלבש נפשו תוך נפשך.
וכאשר תהיה נלאה בקוראך לשון המשנה, אם תהיה ראוי לכך, אפשר ישרה בפיך נפש התנא ההוא. ויתלבש שם בעודך קורא המשנה, ואז בעודך קורא המשנה ידבר הוא בפיך, ויתן לך שלום, וכל אשר תחשוב אז במחשבתך לשאול ממנו הוא ישב לך, וידבר עם פיך, ואזנך שומע דבריו, ואין אתה מדבר מעצמך, אלא הוא המדבר, וזהו סוד “(10)רוח ה’ דיבר בי, ומלתו על לשוני” פרוש, דוד המלך “בא להודיע, כי ספר תהילים שתקן, הכל היה ברוח הקודש(11)“. וממנו אנו למדים כי “דבר בי – השרה בי רוח קודשו ונדבר בי, וטעמו של דבר לפי שהרוח נכנס לו בקרב הנביא, ומדבר בו(12)“.
“והנה אם עדיין אינך ראוי למדרגה הגדולה הזו, אפשר שיהיה באופן אחר, והוא כי ברוב מרוצת פיך תלאה ותשתתק מליך בלי כוונתך, ותתנמנם נים ולא נים, ואז בתנומה ההיא תראה שמשיבין לך תשובת שאלתך, ברמז או בבירור, והכל כפי הכנתך. ואם לא תזכה לאחד משני האופנים הנזכרים, דע כי עדיין אינך ראוי לכך, או שלא יכולת להתפשט היטיב מן החומר”.
השגת הדבקות
“כשיראה שהתחיל להשיג קצת, יוסיף להתבודד יותר בחוזק וכשיראה שהוסיף גם כן בהשגתו, יראה גם כן השגה זו רוח טומאה בעיניו, וכה יעשה עד אשר יזכה ויראה שכבר השיג רוח טהרה מדברת בו מאליו בעל כרחו של האדם דברי תורה וחכמה וחסידות וטהרה וקדושה, וכאשר זכה לזה, יוסיף לדחוק עצמו עוד להמשיך רוח הקודש פעמים רבות, עד שיחלש ויבא לידי התעלפות.
וכאשר יבא לידי התעלפות, יתחזק ויאמר בקשה זו בכוונה שלימה: רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאיני עושה כל זה לכבודי, אלא לכבוד שמך, ולכבוד קדושת יחוד הווייתך, למען אדע אותך לעבוד עבודתך, ולברך בשמך ולשרתך, על דרך שאמר דוד עבדך משיח צדקך לשלמה בנו, “ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש י-ה-ו-ה וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד(13)“ המצא נא אלי, הדרש נא אלי, אני עבדך בן אמתך, וחזקני ואמצני, והאירה עיני פן אישן המות, והסתר פניך מחטאי, וכל עונותי מחה. לב טהור ברא לי א-ל-ה-י-ם ורוח נכון חדש בקרבי, הישיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני, ע”כ.
ועוד ישוב להמשיך, עד שיראה וידע ויכיר באמת כי נחקק הרוח בו, ונקשר קשר אמיתי קיים בלי פירוד כלל בברית קיימא, וזהו סוד והקימותי את בריתי וכו’ (בראשית י”ז י”ט), וכן כל הקמת ברית האמורות באבות זהו סודה(14).”
משמעות הדבקות
כתב הרב מנחם בר בנימין מרקאנטי(15) “והתבונן על הסוד הגדול שאגלה לך במאמר רבותינו ז”ל האבות מתו בנשיקה כי כשהיו החסידים ואנשי מעשה מתבודדים ועוסקים בסודות העליונים היו מדמים בכח ציור מחשבותם כאלו הדברים ההם חקוקים לפניהם וכשהיו קושרים נפשם בנפש העליונה היו הדברים מתרבים ומתברכים ומתגלים מאליהן מאפיסת המחשבה כאדם הפותח בריכת מים ומתפשטת אילך ואילך כי המחשבה הדבקה היא המקור והבריכה והמבוע אשר לא יפסק.
ולכך המדביק המחשבה בהרהור רע קשה מעבירה כענין שאמרו רבותינו ז”ל הרהורי עבירה קשין מעבירה ואמרו רבותינו ז”ל בפרק אין דורשין בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו. בא אצלו רבי עקיבא אמר לו בן עזאי מה היום מימים? אמר לו שמעתי עליך שאתה יושב ושונה והאש מלהטת סביבותיך, אמרתי שמא בחדרי המרכבה ירדת, אמר לו והלא דברי תורה נמשלו לאש שנאמר הלא כה דברי כאש (ירמיה כג’ כט’) אמר לו ואני יושב ושונה והדברים יורדין ושמחין לפני.
הטעם הוא כשהיה מדביק נפשו בנפש העליונה היו חקוקים בלבו הדברים הנוראים והיה מציירם כאילו היה אדם משים הדברים בפיו. בדבקות המחשבה מתוך האצילות ההוא שהיה מאציל וממשיך עליו היו הדברים מתוספים ומתרבים ומתוך השמחה היו נגלים אליו. ועל כן אין השכינה שורה “לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה”(16). ואולי תתגבר עליו אותה השמחה עד כי יתחדש עליו בכיה רבה ומופלאה ותבקש נשמתו ונפשו להפרד מגופו וזו היא מיתת נשיקה שמורה חיבור הנושק בדבר האהוב לו כי אז יתחבר נפשו בשכינה. ועל כן תמצא בספר הזוהר לפעמים בגלוי הנסתרות קם רבי פלוני ובכה. ואולי יתרבה עליו הבכיה עד אסיפת נשמתו כמה דאת אמר ויאסוף “רגליו אל המטה(17)“. “אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף(18)“.
בספר שערי אורה(19) מסביר בעניין משיכת השפע ממקור הרצון את העיקרון של עליית המחשבה באופן הזה: “ולפי דברים אלו דע והבן, שאף על פי שאנו אומרים שהרוצה להשיג חפצו מאת ה’ יתברך יהיה מתכוון באותו השם הידוע משמותיו לאותו החפץ שהוא צריך, אין כוונתי לומר שיתכוון לאותו שם לבד ויעמוד; אלא כוונתי לומר שיתכוון באותו השם שהדבר שהוא צריך תלוי בו, וימשיך כוונת אותו השם עד סוף י’ ספירות שהוא המקור העליון הנקרא מקור הרצון, וכשיגיע למקור הרצון אז יפיק רצונו ומשאלות לבו. והוא שכתוב: פותח את ידיך ומשביע לכל הי רצון (תהילים, קמה), אל תקרי ידיך אלא יודי”ך. כלומר, שאתה פותח סוד יו”ד של שם י-ה-ו-ה, שהוא מקור הרצון, אזי אתה משלים רצון והרצון מלמעלה למטה עד סוף הרצון, שהוא שם א-ד-נ-י, ונמצאו הספירות מתברכות על ידו ונמצא הוא מתברך על ידי הספירות, וזהו סוד שכתוב: אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן (ישעיהו סה, טז).”
גבול יכולת המחשבה
החפץ להדבק בה’ באמצעות המחשבה צריך לדעת שבאפשרותו להעלותה עד מקור מחצבתה שהוא שורשה, הממוקם בעליונים ולא מעבר או למעלה משם. על כך כתב הרב: “ודע כי המחשבה מתפשטת ועולה עד מקום מוצאה וכשמגעת שם היא נפסקה ואינה יכולה לעלות עוד.
והמשל לזה, מעיין המים היוצא מן ההר. אם תעשה תחתיו חפירה לבל יתפשטו מימיו יעלה המים עד מקום המקור ולא יותר(20). ולכך כל ההורס לחשוב (שרוצה להעלות יותר ממקורה) בדבר שאין יכולת במחשבה להתפשט ולעלות, אינו נמלט באחד משני דברים: או לבלבל מוחו ולהרוס בנין גופו, או מרוב כפיית המחשבה להדביקה במה שאינה יכולה להשיג תעלה נפשו ותנתק ותשוב לשורשה.
ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה(21) “במופלא ממך אל תדרוש” ועל כן החסידים הראשונים היו מעלין מחשבתם עד מקום מוצאה. וכן הייתה המשכת הנבואה שהיה הנביא מתבודד ומכווין לבו ומדביק מחשבתו למעלה וכפי דבקות הנביא היה צופה ויודע מה שהיה עתיד להיות, זהו ובו תדבקון והיו הנביאים חלוקים במעלתם ובדבקותם.
ודע כי קודם שניתנה התורה היו המראות מתעוררות מעצמם מלמעלה לפי שלא היה כח לאותן הדורות להעיר עליהם רוח הנבואה כי לא נצטוו רק שבע מצות. ואף כי אברהם נצטווה על המילה וקיים כל התורה כלה, גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
אבל לאחר נתינת התורה לפי (גודל) ההתבודדות וההתעוררות היה לו מלמעלה אצילות והמשכה כפי מעלת מחשבת החושב והיו אומרים אותם (דברי נבואה) בעל כרחם שנאמר ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי נלאיתי כלכל ולא אוכל (ירמיה כ’ ט’). וכבר ידעת גודל תאוות בלעם לקלל את ישראל ולא היה יכול כי אם כפי דברי רוח הקדש שנאמר הלא את אשר ישים יי’ בפי אותו אשמור לדבר”
ראינו שבאפשרות האדם לפתח מיומנויות מחשבתיות על מנת להגיע לרמות תודעה רוחניות וזאת ע”י התמדה ורגילות בדבר. עם תרגול לאורך זמן יפתח האדם כשרון רוחני לעלות במעלות הסולם ולהדבק בה’.
לשאלות בהשקפה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*
הערות
1. הנושא, האופנים המעשיים לדבקות בה’, מבוסס על ספר שערי קדושה (חלק ד שער ב’) של רבנו חיים ויטאל זצוק”ל. המחבר כתב בלשונו (בהקדמה הפרטית לשער הראשון והשני דחלק רביעי) כי חיבור זה הינו ליקוטין המפוזרים מכל הספרים אשר מצא. בחיבור זה הבאנו את הנושאים שנראים עיקר דבריו לעניין הרלוונטי לחיבור זה. יש מקומות שדבריו שלמים והם עם גרשיים המראים על תחילה וסיום הציתות ויש מקומות שהבאנו את דבריו עם שינויי לשון המבהירים את העניין או מקשרים אותו, הוספת מקורות, השלמת פסוקים, והסברים על דבריו המבוססים על מקורות המצוינים כל אחד במקומו.
2. “שערי קדושה”,(מהדורת ספרין, עמ’ 114).
3. חמישה חלקים הרוחניים באדם, מחולקים ומדורגים לפי סדר, נפש רוח נשמה חיה יחידה.
4. לפחות כנפש שהיא הדרגה הנמוכה ברוחני שבאדם.
5. שמואל א (י’ ה-ו), “אחר כן תבוא גבעת האלהים אשר שם נצבי פלשתים ויהי כבאך שם העיר ופגעת חבל נביאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מתנבאים”. “וצלחה עליך רוח יהוה והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר”
6. שערי קדושה,(חלק ד שער ב סימן ו).
7. שאיפה -הכנסת האוויר לריאות . הנשיפה- פליטת אוויר מן הריאות. השאיפה והנשיפה הן חלק מתוך פעולה נרחבת, הנקראת נשימה.
8. עיין “בפרדס רימונים” בשער הצרוף.
9. פרדס רימונים, שער עשרים האו שער השמות,(פרק א).
13. דברי הימים א,(פרק כח פסוק ט).
14. שערי קדושה,(חלק ד שער ב סימן ו).
15. פירוש הרקאנאטי על התורה, בראשית, פרשת ויחי- הרב מנחם (בר’ בנימין) ריקאנטי זצוק”ל (ה’י – ה’ע), היה אחד מראשוני המקובלים באיטליה. מספריו: טעמי המצוות. פירוש על התורה. פסקי הלכות.
17. בראשית,(פרק מט פסוק לג). ” ויכל יעקב לצות את בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל עמיו”
19. שערי אורה,(השער השלישי והרביעי – הספירה השמינית והשביעית), ר’ יוסף בן אברהם ג’יקטיליה, נודע גם כמהר”י ג’יקטיליה.
20. המשל מסביר את הפעולה של חוק כלים שלובים. כלים שלובים הם כלים המאפשרים מעבר נוזל בחופשיות ביניהם. חוק כלים שלובים הוא חוק פיזיקלי הקובע כי גובה פני הנוזל, בכלים שלובים ישאף להיות שווה (בזמן שפועל כוח משיכה).
