טבילה לאחר חפיפה במים קרים: האם עלתה בדיעבד?

האם טבילה תקפה אם חפפה את שערותיה במים קרים בדיעבד?

בדיעבד, אם אישה חפפה את שערותיה בממים קרים ו'עיינה שלא נסתבו ונתקשרו השערות', טבילתה עלתה לה. זאת על פי פסיקת הגר"ע יוסף והמהר"י קולון, למרות דעות אחרות שהובאו בגמרא ובפוסקים. במקור, במסכת נדה (סו:) אמר רבא שאשה לא תחוף אלא בחמין, ולא בצונן, כיוון שהמים הצוננים 'משרו מזייא' ומקשים את השיער. אולם, המהר"י קולון והגר"ע יוסף פסקו שבדיעבד, אם בדקה את שערה וראתה שלא נקשר או נסתבך, הטבילה כשרה. מרן הבית יוסף אף הביא דברי המהר"י קולון להלכה.

ומה שאמרה הגמרא 'ואפילו בחמי חמה', רבינו חננאל פסק שצריך חפיפה דוקא במים שהוחמו על ידי האש, אבל מים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים קרים שאין חופפים בהם. וכן כתב הרמב"ן במס' חולין (י.).

אבל הרא"ש (הלכות מקואות סימן כד) כתב שמים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים שהוחמו על ידי האש. וכן דעת הראב"ד וכתב שזה דעת השאילתות. וגם לשון הרמב"ם (פ"ב מהלכות מקוואות הי"ח) שכתב וזה לשונו: לא תחוף בנתר ולא באהל אלא בחמין, ואפילו בחמי חמין. עכ"ל. משמע שדעתו שחמי חמין דהיינו מים שהוחמו על ידי השמש דינם כמים שהומו על האש.

וכן פסק מרן השולחן ערוך בסימן קצט (ס"ב) חפיפה שבמקום שיער לא תהיה במים קרים לפי שמסבכין את השיער אלא במים חמין 'ומיהו אפילו בחמי חמה סגי'.  

ואם חפפה במים קרים כתב הגרי"פ בספר שאילת שלום על השאילתות (שאילתא צו) שאם עברה וחפפה במים קרים, אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה.

ונעלם ממנו מה שכתב המהר"י קולון (שרש קנט) וזה לשונו: והרי הדעת מכרעת שאפילו חפיפה בנתר ואהל, (שהם דברים הגורמים לסיבוך השיער), או במים קרים, שאסרו חכמים לא הוו אלא לרווחא דמילתא פן יבואו לידי מכשול, אבל בדיעבד אם חפפה בנתר ואהל , או במים קרים, ועיינה בשערה יפה, וראתה שלא נקשר ולא נסתבך ולא נקטף, סברא הוא דבדיעבד שרי (מותר). ע"כ. והביא מרן הבית יוסף דבריו להלכה.

וכן פסק הגר"ע יוסף בטהרת הבית ח"ג (עמוד רמה) שבדיעבד שחפפה במים קרים עלתה לה הטבילה.

מהי מסקנת ההלכה לחפיפת שיער לפני טבילה?

צריכה האישה לחוף את שערותיה במים חמים, וגם במים שהוחמו על ידי השמש [דוד שמש] מותרת לחוף את שערותיה.

ובדיעבד שחפפה את שערותיה במים קרים 'ועיינה שלא נסתבו ונתקשרו השערות'  עלתה לה הטבילה.

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט 2873*