שאלה: האם יש מקום להחמיר שלא לצאת עם פד (לדוגמה תחבושת היגיינית) בשבת במקום שאין בו עירוב?
תשובה: יש להתיר כאשר הוא מהודק לבגד, ונחשב לחלק מהבגד, ואם אי אפשר להדקו לבגד יש בזה מחלוקת ועיין במקורות להלן.
בתחבושת שמניחה לימי נידותה (קרי בימי המחזור) מותר לצאת עימה לרשות הרבים, וכן טמפון ששמה באותו מקום מותר לצאת עמו לרשות הרבים. לעומת זאת, בתחבושת ששמה שלא בזמן מחזור (מה שנקרא גם בשם מגן הבגד התחתון), יש להתיר כאשר הוא מהודק לבגד, ונחשב לחלק מהבגד, ואם אי אפשר להדקו לבגד יש בזה מחלוקת ועיין במקורות להלן.
מקורות:
הקדמה
אחת מהמלאכות האסורות בשבת היא מלאכת הוצאה, כלומר שאסור לטלטל ברשות הרבים חפצים שאינם מלבוש, וכיום ברוב הערים בארץ יש עירוב מטעם הרבנות הראשית שמאפשר לטלטל חפצים, ובכך למעשה שאלה זו מתייתרת (יצוין כי יש מקום להחמיר גם בעירוב וודאי לספרדים אך לא נדון בהלכה זו כאן). למרות זאת, יש עדין ישובים שלא זכו שיעשו להם עירוב וכן בזמן נסיעה לחו”ל ששם אין עירוב הלכה זו רלוונטית מאד.
יציאה עם תחבושת לרשות הרבים
בשולחן ערוך (או”ח ס’ שא’ סע’ יג’) כתוב “לא יצא הזב בכיס שעושה וכו’ וכן אישה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נידותה אסורה לצאת בו אם לא יהיה סינר עשוי כעין מלבוש, אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו” ובמקום אחר כתב “שיוצאת האישה במוך שהתקינה לנידתה”.
ונבאר דברי השולחן ערוך על פי דברי האחרונים: בעבר היו לובשים במקום הבגד התחתון שיש לנו היום, כעין סינר שהיו קושרים אותו או מלפנים או מאחור, סינר זה אינו בגד ממש ולכן בשבת היה אסור להוציאו שכל מה שהתירו לטלטל זה דווקא בגדי לבוש ולא דברים שהם משוי. לכן, סינר זה ששמים אותו כדי שהבגד העליון לא יתלכלך, הרי שמטרה זו של בגד היא נקראת משוי ולא פריט לבוש ומשכך אסור לטלטלו בשבת.
אך אם שמים את הבגד כדי שהדם שיוצא לא יתייבש וידבק לגוף, הרי שאז נחשב הסינר לבגד שכן מטרתו למנוע מהגוף היזק, ובגדים מותר לטלטל בשבת.
עוד למדנו שכל מה שסינר נאסר זה דווקא כאשר הוא לא נמצא כעין מלבוש אך אם שמים אותו כעין מלבוש (כגון שהבד קשור אך גם עובר בין הרגליים) ונמצא שהוא כמו מכנס, הרי שבמצב כזה, גם אם ששמים אותו כדי שהבגד שמעליו לא יתלכלך – מותר ללכת עמו בשבת.
ולפי זה בשאלה שלנו, התחבושות שהאישה מניחה אותן כדי שהדם לא יתייבש על גופה, והגם שיש לה כוונה נוספת שהבגד לא יתלכלך היות שזה דרך מלבוש קצת, מותר, וכן הדין בטמפון שמניחות באותו מקום שבא להציל מהדם שלא יתייבש על גופה.
אך מתי שמניחה את הפד בסוף ימי המחזור או ששמה תחתונית מחמת ההפרשות, לכאורה מניחים את הפד כדי שהבגד שמעליו לא יתלכלך ולפי זה היה צריך לאסור.
בעניין זה, מצאנו מחלוקת הפוסקים. בחוט השני (בח”ד פפ”ח או’ ח’) כתב שהיות שמניחות את הבגד משום ניקיון ולא מחמת צער הדם- יש לאסור, כלומר שמה שמניחות משום ניקיון או הרגשה לא נעימה לא מגדיר את הפד כבגד ואסור לטלטלו בשבת, אך בשמירת שבת כהלכתה (פי”ח הערה מג) כתב שגם אם מניחים את הפד כדי שלא יתלכלך הגוף נחשב כבגד ולא צריך שיציל מצער הגוף, ולפי זה מותר להניח את הפד גם אם מניחים אותו רק כדי שתהיה הרגשת נקיות לגוף.
וכל זה מתי שאין הפד מהודק לבגד אך אם הוא מהודק על ידי שהוא מודבק, אז הוא נחשב לחלק מהבגד ומותר לטלטלו בשבת גם לדעת חוט השני וכן כתב (שם או ג’) שאם הוא מחובר לבגד מותר גם אם דעתה להוציא אותו אחרי כן.
הרב ינון קצב
דיין בבית דין עוד יוסף חי באלעד ודמו”ץ בקהילת בני הישיבות פרדס כץ בני ברק
לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שערי הלכה ומשפט: 2873*
