שאלה: האם הרגשת הווסת אוסרת את האשה על בעלה?

תשובה: אין להחשיבה כנדה מן התורה.

יש מי שכתב ע”פ דברי הרמב”ם, שהסיבה לטמא את הנשים כיום בטומאה דאורייתא, על אף שלא מרגישות אחת מההרגשות המבוארות בפוסקים, משום שלכל הנשים כיום יש הרגשת וסתות הגוף, והם השינויים המתחוללים בגופן קודם יציאת הדם, ובא לידי ביטוי אצל כל אשה בצורת אחרת [כגון חום, פצעים בפָּנים, כאבי בטן, כאבי גב תחתון וכדו’].

ולהלכה יש לקבל סברא זו בראיית הדם בשפע בעת וסתה [במחזור החודשי], אבל אם חוותה האשה אחת מההרגשות הנ”ל ודומיהן, ולאחר מכן ראתה דם בקינוח או על פד וכדומה, אין להחשיבה כנדה מן התורה.

הרגשות שבגוף לפני קבלת וסת

לרוב ככל הנשים ישנה איזושהי הרגשה מסויימת קודם בוא הוסת החודשית, ונקרא שמו בשפה המקצועית “תסמונת קדם-וסתית”, והוא שקבע כן הבורא יתברך בגופן כהתראה קודם יציאת הדם, בכדי להתכונן לכך מבחינה רגשית ונפשית.

לתסמונת זו סימפומים רבים, ולכל אשה זה מתבטא בצורה אחרת, לא ראי אשה זו כראי אשה זו, יש נשים שיש להן סימפומים גופניים ככאב בטן, כאב גב תחתון, עצירות, פצעים בפנים, עליית חום הגוף, יציאת מימיות וכדומה. ויש נשים אשר להן סימפטומים רגשיים כלחץ, חרדות, עייפות, מצבי רוח משתנים וכדומה.

דעת המחמירים בהרגשות הווסת

כתב הרמב”ם (פ”ח איסו”ב ה”ב), “וקודם שיבא הדם תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת בפי כריסה ושפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו”. עכ”ל.

וכתב באבני שהם (עמ’ יד), שדעת כמה מהאחרונים שדייקו מהרמב”ם הנ”ל, שה”ה לכל שאר שינויי הגוף הבאים “בשעת ראיית הדם”, דחשיבי הרגשה וטמאה מן התורה [כגון, מפהקת ומעטשת, וחוששת בפי כרסה ובשפולי מעיה], ואלו הם: שו”ת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ קעז אות א, סימן קפב וקפד), ומשיבת נפש (צינץ כז רע”ג). וכ”כ בספר נטעי גבריאל (ח”ב עמ’ תרג).

וכתב בספר תא חזי (ח”ב סי’ ו אותיות ב, ד), שאף לשיטת המחמירים, היינו דוקא כשההרגשות הנ”ל באות בשעת יציאת הדם ממש [וכדמוכח לשונות הפוסקים למעיין בדבריהם], אבל הרגשה שרק מודיעה שעתיד לצאת דם לאחר זמן, לא נחשבת הרגשה. וכ”כ בקיצור שלחן ערוך (פפויפר עמ’ לח בהערה) ומנחת אשר להגר”א וייס (סי’ א אות ב).

דעת המחמירים יותר בהרגשת הווסת

אמנם בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו סי’ כא) ובשו”ת עולת יצחק (רצאבי ח”א סי’ קיג עמ’ ער ד”ה ואמנם, וכן בשלחן ערוך המקוצר ח”ו עמ’ קז הערה לז) כתבו, שגם ההרגשות הרגילות להיות “קודם הוסת”, ג”כ נחשבות הרגשות לטַמְּאָהּ מן התורה. וכתב הציץ אליעזר, שהרי ברור שעכ”פ אחת מכל ההרגשות האלה ישנם גם לנשותינו לפני או עם קבלת וסתן, ולכן טמאות מן התורה על אף שלא מרגישות ההרגשות המבוארות בפוסקים. וכן דעת הפרדס רמונים (פתחי נדה ריש חקירה ה’ כד ע”א-ע”ב ד”ה הנה, ובסוף הפתיחה דף לג ע”ג).

וכ”כ בספר נתן פריו (סק”ו) [לאחר שהביא דברי הרמב”ם], שכל אשה שמרגשת איזה שינוי בגופה, שהיא יודעת שזה מורה על ביאת הדם, הר”ז בגדר הרגשה, ואם אחרי הרגשה כזו יצא דם, הרי זו טמאה מן התורה, וא”צ שתרגיש את עצם יציאת הדם בבשרה, ודי אם תרגיש דבר שהוא סימן והיכר ליציאת הדם.

דעת המקילים בהרגשת הווסת לגמרי

אמנם בחוט שני (עמ’ לב ועמ’ קמג) כתב, דהרגשות הגוף של וסתות, כגון מפהקת ומעטשת, וחוששת בפי כרסה ובשפולי מעיה, אינם נחשבים להרגשה לטומאת נדה מן התורה. וכן כאבי בטן, בחילות, הקאות וכדומה, ואם מצאה אח”כ כתם, דינה רק ככתם.

וכ”כ בשיעורי טהרה (עמ’ מח), כל מיני הרגשות הבאות לפני שהדם מגיע שמבשרים שהדם עומד להגיע, וכגון כאבי ראש או כאב בשפולי מעיה, הקאות, בחילות וכדו’, כל זה לא נקרא הרגשה דאורייתא, אלא רק מבשר שהדם יגיע. ואף שבתשובת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ קפד) ופרדס רמונים כתבו, שכל הרגשה שהאשה יודעת מחמתו שהדם יגיע זה נקרא הרגשה, וזה כוונת הפסוק “כי תהיה” לשון עתיד, שיודעת עכשיו שיהיה לה דם וג”ז נקרא הרגשה, מ”מ העיקר כמו שכתוב בערוך השלחן (סי”ט), וכך מנהג העולם, שמה שמבשר שיבא הדם אינו הרגשה.

וכתב באבני שהם (עמ’ יד), שכ”כ ערוך השלחן (ס”ק נט). וכן דעת הגרי”ש אלישיב (משנת יעקב עמ’ שט-שי, קובץ תשובות חיו”ד סי’ פד).

וכ”כ בפותח שער (פרידמן סי’ ג אות ז), ומה שנקרא וסת הגוף, והוא דלפעמים קודם בוא הוסת ראשה ואיבריה כבדין עליה, או שיש לה כאבים בשפולי מעיה, או שאחזה התקפה של עיטוש וכו’ ואז רואה דם, אלו ההרגשות אע”פ שלפעמים צריכה לחוש לאותה עונה ע”י סימנים הללו, ולנהוג פרישות פן יבא הוסת, אעפ”כ אין הם נחשבים הרגשות של יציאת הדם, והם רק התראות וסימנים שהגיע זמן וסתה, אבל שתהיה טמאה מדאורייתא צריכה שתרגיש ביציאת הדם מן המקור לפרוזדור ע”י אחד מן הג’ מיני הרגשות הנ”ל, זעזוע הגוף, פתיחת פי המקור, זיבת דבר לח, כן מתבאר מן הפוסקים שחשבו ג’ מיני הרגשות דאורייתא ותו לא וכו’ ואלמלא סברו דוסתות הגוף בעצמן הרגשות נינהו, הלא רבו מיני הרגשות מלספור.

וכ”כ בשיעורי שבט הלוי (סי’ קפט סי”ט סק”י) ומראה כהן (עמ’ ג הלכה ד). וכ”כ הגר”ד טהרני במעין טהרה (עמ’ ב הלכה ז).

וביאר בספר תא חזי (ח”ב סי’ ו עמ’ קנא), שדוקא הרגשת זעזוע הגוף או שאר ההרגשות המבוארות בפוסקים, הם הרגשות צער יציאת הדם, שעצם יציאת הדם מהמקור גורמת להרגשות הנ”ל. משא”כ הרגשות וסתות הגוף אינם הרגשת צער יציאת הדם, אלא תופעות הנגרמות לגוף כתוצאה משינויים הורמונליים ברחם, ולכן אף אם במקרה תופיע ההרגשה בזמן יציאת הדם, אין זה הרגשת יציאת הדם.

עוד הוסיף בספר תא חזי (עמ” קנב-קנג), שאפילו אם נודה שכ”ה דעת הרמב”ם להחמיר דתחושות הגוף חשיבי הרגשה [מה שאינו מוכרח בדעתו], מ”מ רוב הראשונים לא ס”ל הכי, כדמוכח מלשונם, דבעינן שההרגשה תהיה בשעת יציאת הדם. ושכן העיר בשו”ת נחלת לוי (ח”א ס”ס קיג אות ג). וכן בספר משנת יעקב (עמ’ שי) דחה שטת הציץ אליעזר. ועיין בשו”ת אורן של חכמים (ח”א סי’ סז).

ונחתום בדברי האבני שהם (שם), מעשה באשה שהרגישה הרגשה הנ”ל בגופה ומצאה אח”כ כתם פחות מגריס ועוד [ושלא בימים הסמוכים לוסתה, דא”כ אפשר שהיה עליה להמתין איזה שעות מחשש פן עומדת לראות דם וסת], והורה מו”ר הגר”ע יוסף זצ”ל להקל, מפני שדוקא בראתה דם בשפע כדרכה אמרינן דשינוי הגוף הוי הרגשה, משא”כ במצאה דם בבגדה או ע”י קינוח ואח”כ לא ראתה כלום, ובפרט ששאר ראשונים סוברים שהרגשות אלו נאמרו לענין קביעת וסת הגוף אע”פ שאינו קבוע לימים, ולשיטתם יתכן שאין זה בכלל הרגשה שאמרה תורה, כך שאין לנו לחוש לדברי האחרונים הנ”ל אלא בראתה ממש כדרך ראייתה תמיד.

עוד הוסיף באבני שהם, שיתכן וגם האחרונים הנ”ל לא דברו אלא דוקא כשראתה דם בשפע כדרכה בשעת וסתה.

מאת הרב שי הלל

ראש כולל ורב קהלת אהבת ישראל, פתח תקוה

לשאלות בהלכה התקשרו לבית ההוראה שלמות המשפחה: 2873*