המקורות ההלכתיים להלכה על טומאת דם בהנקה נמצאים בעיקר בשולחן ערוך המקוצר (רצאבי ח"ו עמ' קז) ובשו"ת אדני פז (ח"ד סי' קי) מאת הגר"א אבידר, המצטט את הג"ר שלמה זלמן אולמן. מקורות אלו קובעים כי התכווצויות הרחם המורגשות במהלך ההנקה, המובילות לפליטת דם, נחשבות ל"הרגשה" על פי ההלכה, ובכך מטמאות את האישה מן התורה. הטקסט מפרט כי הדבר חל גם אם הדם מופיע על דבר שאינו מקבל טומאה. ההבחנה נעשית בין התכווצויות אלו, הנחשבות להרגשה ישירה של יציאת הדם, לבין כאבי בטן כלליים. עיקרון זה מושווה לצירים, ששניהם התכווצויות של הרחם. לפיכך, אישה מניקה שחשה התכווצות רחם ולאחר מכן רואה אפילו טיפת דם קטנה, נטמאת בכך מן התורה. כתוצאה מכך, הנחת פדים סניטריים במהלך ההנקה אינה מונעת טומאה זו, שכן מדובר בדין דאורייתא.