לצערנו הרב עקב מה שקרה בדרום הארץ התרבו השאלות המגיעות בנושא עזרה לאישה בימי הרחקה כאשר היא חולה או שנפצעה.
לכן כתבתי פרטי דינים בנושא זה וזאת בנוגע לשאלות המצויות, תוך הרחבה בפרטים על מנת להקל על הבנת הקורא בכל פרטי הדינים המצויים בנושא זה.
יש לציין כי במצב שבו הבעל הוא הפצוע/חולה, פרטי ההלכות הינם שונים. כאמור לעיל, במאמר זה נתמקד במצב בו האישה פצועה/חולה.
הקדמה:
מעיקר הדין יש איסור מגע בין איש לאישה שאינם קרובים בקרבה ראשונה (אח ואחות או אם ובנה). איסור זה הוא איסור דאורייתא כאשר מדובר על מגע של חיבה. דבר זה נלמד ממה שכתוב “לא תקרב” שאסור להתקרב אל העריות.
במגע שאינו של חיבה אלא סתם מגע שאין בו הרגשות (כגון לחיצת יד של אישה), לפי רוב הפוסקים הוא נאסר רק מדרבנן.
ההשלכה ההלכתית הנובעת מגדרי איסור אלו היא האם מותר לעזור לאישה באופן שישנו מגע גופני בין איש לאישה, כאשר האישה חולה בחולי שאין בו סכנה, אך מתקשה בעשיית פעולות הקשורות לתפקוד היום יומי שלה, שהרי ידוע הכלל שאיסור דרבנן נדחה בחולה שאין בו סכנה, אך אם הוא איסור דאורייתא אינו נדחה בחולה שאין בו סכנה.
כמו כן מצאנו מחלוקת בין הפוסקים במצב שיש פיקוח נפש האם נדחה איסור זה של לא תקרב, ונידון זה תלוי בשאלה האם איסור נידה הוא איסור גילוי עריות שנאמר בו “יהרג ואל יעבור”. במאמר זה לא נדון בדין זה, אלא ננקוט כגישת רוב הפוסקים לפיה איסור מגע שאינו של חיבה הוא איסור רק מדרבנן, ומשכך הוא נדחה במצב של חולה שאין בו סכנה ובמצב של פיקוח נפש.
בבעל ואישה הוסיפו חז”ל גדרים נוספים להרחקה שלא נמצאים בין איש ואישה שאינם נשואים, וסיבת הדבר הוא שהיות ובעל ואישה ליבם גס זה לזה, ואין בהם את הרגשת הריחוק הקיימת בין איש ואישה שאינם נשואים אלא אדרבה קרובים הם זה לזה, חששו חז”ל שיגיעו להרגל עבירה יותר מהר, ולכן הוסיפו חז”ל גדרי הרחקה גם בדברים שאינם אסורים במגע ממש, וכגון איסור העברה מיד ליד אע”פ שאין מגע ישיר בגוף של בני הזוג ועוד.
והנה כאשר האישה חולה, היה נדמה שאפשר יותר להקל באיסורי דרבנן הנמצאים בין בעל לאישה שכן כאמור לעיל חולה שאין בו סכנה דוחה איסור דרבנן, ובאמת כלל זה תקף לסתם אישה עם גבר זר (כמובן שבאופן קבוע שיטפל איש באישה חולה דבר זה אינו נכון אלא התירו באופן ארעי אך לא נדון כאן בנידון זה), אך חז”ל ראו בחוכמתם שלהעמיד את הבעל בניסיון זה אינו נכון, שכן כאשר הבעל מטפל באשתו באופן שהוא קרוב לאשתו, חששו חז”ל שיתגבר עליו יצרו ויבוא לפייסה לדבר עבירה על אף שהיא חולה, ועל כן הגם שבתקופה זו האישה צריכה עזרה, ראו חז”ל להחמיר בהרבה פרטים שלא יטפל הבעל באשתו וכמו שנפרט להלן.
(פרטי ההלכות רבים ולכן אם לא כתבנו על המקרה הספציפי שנתקלתם בו, אפשר לפנות אלינו ותקבלו מענה על ידי רבני בית ההוראה בטלפון 2873*).
פירוט ההלכות והדינים:
א. אישה שנמצאת בימי הרחקה עם בעלה והיא חולה, ונזקקת לעזרה בתפקוד היומי שלה, כגון לקום מהמיטה או לשכב, או שצריכה לפעמים תמיכה ללכת בבית, אין לבני הזוג לסמוך על זה שהבעל יעזור לה, אלא עליהם לשכור אישה שתיהיה לעזר לאישה וכמו שנבאר.
אך היות שלא תמיד אפשר לשכור אישה, לכן כדאי שבתקופה זו יהיו בני הזוג אצל קרובי משפחה אחרים שיוכלו לעמוד לעזרת האישה בתפקוד היום יומי, וכמו שהרבה עושים כן לאחר לידה שהאישה נמצאת אצל אם האישה, או אצל משפחת האיש, והוא, כ”ש באישה שקשה לה התפקוד היומי שלה עקב חולי, כדאי הוא שיתארחו אצל קרובי משפחה כדי שיוכלו לסייע לה, או לחלופין שאחת מבנות המשפחה תישן בבית הזוג בתקופה זו (רק שאופציה זו פחות כדאית שכן הרבה פעמים הדבר מעורר שאלות של יחוד ופוגע בפרטיות הבעל). יישום פתרון זה יחסוך הרבה שאלות ואי נעימות בין הבעל לאישה.
ב. מה שכתבנו שיש חובה לשכור אישה ולא לסמוך על הבעל שיעזור לאשתו בתפקוד היום יומי, הוא אפילו בהוצאה כספית מרובה, אך אין חובה להוציא את כל ממונו על דבר זה, וכ”ש שאין חובה לחזר על הפתחים לצורך כך.
ג. אם אין אפשרות בידי בני הזוג להוציא כסף, וכן אין להם אפשרות לשהות בקרבת אנשים אחרים, כמפורט לעיל, נחלקו הפוסקים אם הבעל יכול לעזור לאישה. לדעת השו”ע יש להחמיר שלא יעזור לה אם יכולה להסתדר לבד, ולדעת הרמ”א יש להקל שבעלה יסייע לה, ועדיף שיעשה זאת על ידי כפפה או בגד.
ד. גם לספרדים אפשר להקל אם יש חשש שאם לא יטפל בה תגיע האישה לידי סכנה, אע”פ שעכשיו אין סכנה, אך אם יכול לשכור אישה שתסייע לה, חייב לשכור גם במקום פיקוח נפש.
ה. במידה ואין האישה יכולה להסתדר בכוחות עצמה כלל וחייבת עזרה ואין לבני הזוג כסף לשכור אישה שתעזור לה- יש לשאול לחכם.
ו. באופן ארעי או באופן שלא יכולים לארגן אדם שיעזור לה אך האישה צריכה עזרה רק מעט פעמים במהלך היום כגון בעת יציאה מרכב וכדו’, אך שאר היום כן יכולה להסתדר בכוחות עצמה, אפשר להקל שבעלה יסייע לה על ידי בגד או כפפה, ועדיף גם מזה להימנע.
ז. במקום שיש חילול ה’ אם הבעל לא יעזור לאשתו, כגון שנמצא עם אנשים שאינם יראי ה’ ולא יודעים את ההלכות, יכול לסייע לה והיכן שאפשר יעשה זאת על ידי בגד או כפפה.
ח. אישה חולה הרתוקה לכסא גלגלים יש להתיר לבעלה שיקחנה ממקום למקום, ונראה שיש להתיר לקחתה לכל צורך שצריכה גם אם הוא לטייל עמה בחוץ, אך לא בצורה של שחוק .
ט. מריחת משיחה במקום סכנה- אם אין מי שימרח את המשחה יש להקל ויעשה זאת ע”י ידי כפפות (טה”ב פרק יב סק’ נז), אך לא במקום סכנה יש להחמיר ביותר שכן יש לחוש שמא יתגבר עליו יצרו.
י. זריקות או בדיקות שצריכה האישה לעשות- אם אין שם מומחה אחר, מותר לבעלה לעשות זאת, ודווקא כשיש חשש סכנה, ויזהר כמה שיותר לא ליגע בה, ועדיף שיעשה ע”י הפסקת בגד או כפפה.
יא. סיוע בנטילת ידים בבוקר או לסעודה- אם אין אדם אחר (אפילו איש) שיכול לעשות זאת- יכול בעלה ליטול לה על ידיה ויזהר שלא יגע בה.
יב. אישה ששוכבת על מיטה מתכוננת כגון מיטת בית חולים מותר לבעלה לכוון את המיטה לצורכה גם באישה חולה שאין בה סכנה, ומ”מ טוב שיכרוך ידיו במפה או כפפות לצורך היכר (כלומר שיהווה סימן).
יג. סידור הכרית שתחת ראש האישה- אם אין איש אחר שיעשה זאת, מותר לבעל לעשות זאת, וזאת במקום שנצרך מאד עבור החולה.
יד. מותר לבעל להטיף טיפות עיינים לעיני אשתו באופן שאישה אחרת פותחת את עיניה, ואם יש מישהי אחרת שתטיף את הטיפות- עדיף. ואם אין אישה אחרת שיכולה לפתוח את עיניה- מותר לבעל גם לפתוח את עיניה על ידי הפסק בגד או כפפה, ונראה שכל ההיתר נמצא היכן שיש סכנת אבר דהיינו שיש חשש שתוזק העין, ולא בסתם כאב שיש לאישה, וכמובן שמדובר באופן שהיא חולה ואינה יכולה לעשות זאת בעצמה.
טו. מסירה מיד ליד שנאסרה בימי הרחקה וכן לשרוך נעליה, יש להקל במקום צורך גם בחולה שאין בה סכנה, ואין צריך לשכור בשביל פעולות אלו עוזרת, אלא יכול לעשותם הוא בעצמו.
טז. דיני הרחקות שנאסרו משום חיבה כגון רחיצת פניה ורגליה (שלא לשם מצווה שכתבנו לעיל שנט”י מותר) וכן לשגר לה כוס יין- אסור גם באישה חולה, אך הצעת המיטה יכול לעשות שלא בפניה והיכן שא”א יש להקל בהצעת המיטה גם בפניה.
יז. להאכילה ולהשקותה אין להקל אלא א”כ יש הכרח ואין אחר שיעשה זאת במקומו, ואם משקה אותה על ידי קשית יש להקל יותר.
יח. בכל הדינים הנ”ל אם אפשר לעשות על ידי איש אחר ולא על ידי הבעל, עדיף שאיש אחר יעשה זאת.
יט. דינים אלו קיימים גם במי שאסורה משום כתם, הגם שהוא איסור דרבנן.
