טבילה כשהבעל מגוייס למלחמה: האם מותר לטבול כשאינו בבית?

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

האם מותר לדחות טבילה בזמנה כאשר הבעל אינו בבית?

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"

כן, במקרים בודדים מותר לדחות את יום הטבילה כאשר הבעל אינו בבית, אך יש להתייעץ עם מורה הוראה. בקצרה: אם לא ידוע מתי הבעל יחזור אך יש סיכוי שיחזור בכל יום, עליה לטבול בזמן. אם אין שום סיכוי שהבעל יחזור, אסור לטבול בשבת ויש לדחות את הטבילה, ובערב חול אינה צריכה לטבול. יש שאומרים שלא תטבול מחשש סכנה. מיד כשהבעל מגיע, תטבול בלילה. בכל מקרה שטבלה ובעלה עדיין לא חזר, מבואר בספרים הקדושים שתעשה מספר סגולות לשם שמירה, כגון הנחת סכין עטופה תחת הכר והתכסות בבגד של בעלה. אין ללמוד מן הנכתב כאן על מקרים אחרים, וכדאי להתייעץ עם מורה הוראה שמכיר את הנפשות הפועלות. מקורות: אבני שהם קצז סב, טהרת הבית ח"ב עמ' תנ, טהרה כהלכה ח"ב עמ' תקיט, ילקוט טהרה עמ' תקעא, יוסף טוהר סימן קצז, שימוש חכמים ח"ב עמ' ד. הערות 1. להלן עיקרי הדברים בקצרה מעיון בדברי בראשונים והאחרונים ישנו קשר בין הדין שטבילה בזמנה לאו מצווה לבין האיסור לטבול בשבת ולכן לאחר דברי המחבר בשו"ע סימן קצז שאם בעלה בעיר מצווה לטבול בזמנה וכתב על זה הרמ"א "ומותרת לטבול בשבת … ודווקא אם בעלה בעיר אבל בלאו הכי אסור " אם כן מובן מדבריו שמכיוון שכל ההתר לטבול בשבת כי טבילה בזמנה לבעלה מצווה ולכן מותרת לטבול בשבת משא"כ אם בעלה לא בעיר שאסורה לטבול בשבת והטעם בזה שהוא כמתקן מכיוון שלא נראה כיורד להקר זוהי דעת הרמא אך מדברי הב"י נראה שדעת אחרת עימו אך יש לעיין האם התיר לטבול בשבת בכל גווני או דווקא כשטובלת לבעלה (שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצווה מ"מ כשטובלת לבעלה איכא מצווה אך כשבעלה לא בעיר מצווה ליתא ונפק"מ בנדון דידן אי איסורא איכא לטבול בשבת אף לדעת מרן). ועיין בטהרת הבית שכתב שלדעת מרן אין איסור לטבול בשבת אך מ"מ כתבתי בתשובה לשון של איסור בשבת מכיוון שיש כאן הכנה משבת לחול ועוד שמכיוון שהדעה הרווחת לא לטבול כשהבעל לא נמצא וכמו שהעיד בגודלו הב"י בסימן הנ"ל והטעם בזה י"ל משום סכנה וחמירא סכנתא מאיסורא ואף שבטהרת הבית ח"ב כתב על כך שכלל זה שחמירא סכנתא מאיסורא נאמר על סכנה טבעית ולא סגולית מ"מ אף הוא סיים וכתב "שמ"מ למיחש מיהא בעי". 2. בספר ישועות יעקב כתב תשובה לאחד הרבנים ששאלו לדעתו ודעת הרב השואל להצריך טבילה אפילו שאין בעלה בעיר והוא השיג עליו שכל המשנה ממה שנוהגים ידו על התחתונה ואין רשאים להחמיר כי יש חשש סכנה ומרמז למעשה המובא בשו"ת מהרם מלובלין סימן קטז. והובאו דבריו בכה"ח ר"מ סי"ד ובבן איש חי שנה שניה פרשת שמיני . והנה מצינו כמה פוסקים שערערו על המנהג הנ"ל מהם התפארת צבי ומסגרת השלחן שהוא סותר למשנה מפורשת שהבאים מן הדרך נשיהם בחזקת טהרה הא קמן שאפילו שהבעל בדרך טובלת בזמנה ולא דוחה? ובטהרת הבית ישב קושייתם שי"ל שבאותה תקופה עדיין טבלו לטהרה ושומר מצווה לא ידע דבר רע ומסיים שם שיש למנהג זה על מה שיסמוך סימוכים דאורייתא. ובשו"ת תורה לשמה רטז העיר שמה שאומרים העולם שיש בזה חשש סכנה לא נזכר בגמ' ופוסקים ומסיים שם שמאחר שהעולם מקפידים בזה טוב להזהר ולמעשה ראיתי אצל מורי הוראה שמקובל לדחות טבילה כשאין בעלה בעי 3. בישועות יעקב מביא עוד סגולה שתישן עם תינוק ולא הבאתי סגולה זו כי סגולה זו עצמה לא בטיחותית כל כך וערבך ערבא צריך … 4. ועד אימתי תעשה סגולות אלו? בבא"ח שנה שניה פרשת שמיני אות כ הסתפק האם רק בלילה הראשון או בכל יום ומסיים שם שמספק "שהחושש לזה יעשה בכל גוונא"