האם מפה קטנה משמשת כהיכר לבשר-חלבי וגם לנדה על שולחן אחד?
According to Rabbi Yisrael Gartner, a small placemat regularly used for eating meat on a dairy table can serve as a halachic identifier (heker) to permit another person to eat dairy at the same table. However, this same placemat is not effective as a heker to permit a man to eat with his Niddah (menstruating) wife at the same table. This is because the placemat's regular use for meat is not considered a specific, intentional act of separation required for a Niddah, as outlined in halachic sources like the Shulchan Aruch (Yoreh De'ah 195:3).
תשובה: כתוב בשו"ע (יו"ד סי' פ"ח סעי' ב'), שני בני אדם המכירים זה את זה, שרוצים לאכול האחד בשר והשני חלב על אותו שולחן, עליהם לעשות היכר, כגון שכל אחד יאכל על מפה שלו, או שיתנו ביניהם כלי, כדי שיהיה להם הדבר לתזכורת שלא יבואו לאכול זה ממאכלו של זה.
בדרכי תשובה (שם סוס"ק כ') כתב בשם היד אברהם והדלתי תשובה, שההיכר של מפה מועיל רק במקום שאין דרכם לאכול תמיד כל אחד על מפה בפני עצמו, אבל אם דרכם לאכול כל אחד על מפה בפני עצמו, אין הדבר נחשב כהיכר.
ונסתפקתי במקרה שבו אוכל אדם בשר על מפה קטנה [שעוונית], משום שעל השולחן עצמו אוכלים ללא מפה חלב, והמנהג הוא שאין אוכלים על אותו שולחן בשר וחלב, ואין סומכים על קינוח השולחן והדחתו (עי' בדי השולחן סי' פ"ט ס"ק ק"ב), ולכן האוכל בשר על שולחן זה, אוכל תמיד על מפה. וכעת רוצה אדם שמכירו לשבת איתו סביב אותו שולחן ולאכול חלב, האם תועיל המפה כדי להתיר לשניהם לאכול סביב אותו שולחן, או כיון שהרגילות היא לאכול בשר על מפה זו, אין היא יכולה לשמש כהיכר.
ונראה שכיון שמפה זו היא תזכורת שאדם אוכל כעת בשר, אף שלא הונחה למטרה זו, היא יכולה לשמש כהיכר גם בין שני בני אדם שאחד אוכל בשר והשני חלב. שו"מ כן בספר פתחי מגדים (מייזלס, פ"ד סעי' י"ג).
ועוד נסתפקתי האם יהיה מותר לאשתו הנדה של אותו אדם האוכל בשר על המפה הקטנה [השעוונית] לאכול לצדו [אפילו בשר], כיון שאסור לאדם לאכול סביב אותו שולחן עם אשתו נדה, אא"כ ישימו היכר ביניהם, או שיאכל כל אחד על מפה שלו, כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' קצ"ה סעי' ג'). וגם לענין נדה אין מועיל אלא כשאין דרכם לאכול בזמן טהרתה כל אחד במפה שלו (עי' בדה"ש סי' קצ"ה ס"ק מ"ד).
ואף שהיכר שהונח כדי להתיר לאיש ואשתו לאכול סביב אותו שולחן בשר וחלב, מועיל גם לשמש כהיכר כשהאשה נדה (עי' שיעורי שבט הלוי עמ' רנ"ה, חוט שני עמ' רי"ט), אבל בנידון דידן הרגילות היא שהאוכל בשר אוכל על מפה מיוחדת, אלא שמועילה כהיכר בין האוכל בשר לחלב, כי אין לך תזכורת גדולה מזו שלא יבוא האוכל חלב לאכול ממאכל חבירו האוכל בשר, אבל לענין היכר למנוע קירבה לאשתו נדה, כיון שהרגילות היא שהאוכל בשר אוכל על מפה מיוחדת, אין זה מועיל.
העולה לדינא, הרגיל לאכול תמיד בשר על מפה קטנה, אע"פ שהיא מועילה לשמש גם כהיכר להתיר לאדם אחר לאכול איתו על אותו שולחן חלב, אין היא מועילה להתיר לאשתו נדה לאכול איתו על אותו שולחן.
