יחוד גר עם אמו לאחר הגיור: סקירה הלכתית
האם מותר לגר להתייחד עם אמו?
דעת רוב הפוסקים היא שמותר לגר להתייחד עם אמו. באופן כללי, במשנה (קידושין פ' ע"ב) ובגמרא (שם פ"א ע"ב) מבואר שמותר לאדם להתייחד ולדור עם אמו בקביעות, ורש"י ביאר שהטעם הוא שאין לאדם תאווה לאמו. הלכה זו נפסקת בשו"ע (אבה"ע סי' כ"ב סעי' א'). עם זאת, לגבי גר שנתגייר, הגמרא (יבמות כ"ב ע"א) קובעת שהוא כקטן שנולד, ולכן מדאורייתא אמו אינה אסורה עליו, ורק חכמים אסרו זאת. מכאן עולה שאלה האם דין יחוד זה חל גם על גר. בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' ס"ד אות א') פסק שמותר לגר להתייחד עם אמו, כיוון שהיעדר התאווה הוא עניין טבעי שאינו משתנה עם הגיור. דעה זו נתמכת על ידי פוסקים נוספים כמו הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויערבאך והגר"ע יוסף. ישנן דעות מחמירות יותר, כמו בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' י"ד) ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ר"ס) המצדדים להחמיר במקרים מסוימים, במיוחד אם האם אשת איש, שבה איסור היחוד הוא מדאורייתא. גם בשו"ת משנה הלכות (חי"ז סי' ל"א) מצדד להחמיר. למרות זאת, העולה לדינא הוא שרוב הפוסקים מתירים יחוד גר עם אמו.
בגמ' (יבמות כ"ב ע"א) כתוב, דהואיל וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מדאורייתא אין אמו אסורה עליו, ורק רבנן אסרו עליו את אמו, כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכן נפסק להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רס"ט סעי' א').
ומעתה יש לדון, דהואיל וגר אינו מתייחס אחר אמו לענין איסור ערוה, א"כ גם לענין יחוד נאמר כן, ויהיה אסור לגר להתייחד עם אמו.
בשו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' ס"ד אות א') פסק, דכיון שמה שאין לבן תאוה לאמו הוא ענין טבעי, הדין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אינו מסלק את הענין הטבעי, ולכן מותר גם לגר להתייחד עם אמו.
וכן דעת הגרי"ש אלישיב להתיר יחוד גר עם אמו (אשרי האיש אבה"ע ח"ב פט"ו סעי' ל"א). וכן פסק הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה קונטרס היחוד סעי' ס"ד). וכן דעת הגר"ע יוסף (מעין אומר ח"ז פ"ד סי' ל"א).
בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תשע"ו) פסק, דכיון שהוא שעת הדחק אפשר להקל. ומשמע מדבריו שאם אינו שעת הדחק אין להקל.
לעומת זאת בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' י"ד) כתב, שמותר לגר להתייחד עם אמו רק במקום שהוא איסור דרבנן, כגון שאמו פנויה, אבל אם היא אשת איש, שאיסור היחוד עמה הוא מדאורייתא, יש להחמיר, משום שאולי גזירת הכתוב היא להתיר יחוד במי שהם בן ואם על פי דיני התורה. ועוד שמא לאחר שנתגיירו, שדינם כקטן שנולד, התאוה שולטת בהם, למרות הקורבה הטבעית.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ר"ס) כתב שיש צד נכבד להקל, כיון שהנידון הוא באיסור דרבנן. ולפי זה נראה שאם הנידון הוא ביחוד האסור מדאורייתא, כגון שאמו אשת איש, דעת השבט הלוי לאיסור, וכדעת שו"ת בצל החכמה. שו"מ שכ"כ בדעת השבט הלוי בקובץ מבית לוי (גליון י"ח עמ' מ"ו).
גם בשו"ת משנה הלכות (חי"ז סי' ל"א) מצדד להחמיר, עיי"ש שדבריו שם הם תשובה לבעל מחבר שו"ת עמק התשובה, שבספרו (ח"ג סי' צ"ו אות ל"ג) התיר לגר להתייחד עם אמו.
העולה לדינא, דעת רוב הפוסקים שמותר לגר להתייחד עם אמו.
