נאמנות האשה בהלכות נידה:

בתורה (ויקרא פרק טו פסוק כח) כתוב 'וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר' מכאן למדו חכמים (מסכת כתובות דף עב.) 'לה' לעצמה, שהאשה נאמנת על הספירה של ימי הווסת ועל הבדיקה שצריכה לעשות וגם על הטבילה שמטהרת אותה לבעלה, ולכן גם אם הוא מסופק מתי התחילה לראות ולהיאסר והיא אומרת שהיא יודעת בוודאות, הרי היא נאמנת וסומכים עליה.

ומכאן למדו חכמים שעד אחד נאמן באיסורין (מסכת גיטין ב:), וראינו מחלוקת באחרונים בהלכות נידה (סימן קפה) האם לאחר שטבלה צריכה לומר לבעלה בפה מלא שהיא טהורה או שמספיק שהיא מתנהגת עמו כמו בימי טהרתה. בעל החוות דעת החמיר בזה שצריכה לומר לו במפורש שהיא טהורה, ויש שחלקו עליו ואמרו שמספיק שהיא מתנהגת עמו כמו בימי טהרה כגון שבאה ושוכבת לצידו.

ויש לעיין למה לפי בעל החוות דעת צריכה לומר בפה לבעלה שהיא טהורה, הרי עד אחד נאמן באיסורין, ולא מצינו בשום מקום שאדם צריך לומר בפרוש שזה כשר, לדוגמא אדם שאוכל אצל חבירו שומר תורה ומצוות כמובן, יכול לאכול אצלו ולהסיק שהאוכל כשר כי עד אחד נאמן באיסורין ולא מצינו שצריך לומר לו בפה שהאוכל כשר?

והתירוץ – העניין שהאשה אומרת טבלתי, בפה מלא, זה לא בגלל חוסר בנאמנות, אלא בגלל 'גילוי מילתא' זאת אומרת שאני רוצה לדעת שזה שהיא באה ושוכבת לצידו, זה לא בגלל שנכנס בה יצר הרע ולכן היא מתנהגת כך, אלא היא שוכבת לצידו כי היא טהורה, אבל בדוגמא שהבאנו אין לנו צד לחשוב שיהודי שומר תורה ומצוות ייתן לחברו טרפות, כי אין לדבר זה יצר הרע, מה שאין כן בנושא שלנו שיש בזה הרבה יצר הרע ונפילות, ולכן גם אם האשה ובעלה סיכמו ביניהם על סימן מסוים שזה יהיה האות לזה שהיא טהורה זה בסדר ולא צריך לומר דווקא בפה, אבל שזה יהיה ברור לשניהם, כך תירץ בספר חוט השני (עמ' נו).

לגבי נאמנות אשה עם בעיות של הפרעות נפשיות בדיני נידה וטהרה

מצאנו בשולחן ערוך סימן קצו סעיף ח' וזה לשונו:  'וכן השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי, צריכות פקחות לבדוק אותן  וכו'.

היום עם התפתחות נושא ההבחנה של הפרעות הנפש למיניהם, נסביר בקצרה על סוגי המחלות ועל ההלכה שיוצאת מזה לגבי נאמנותה של האשה, וכמובן שהדברים נכתבים למראה מקום, אבל למעשה צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל, ולהביא את הנתונים מהרופא לפני מורה הוראה שמתמצא בנושאים אלו, כדי לדעת מה לעשות.

עיקרי הדברים,

יש כמה סוגי הפרעות נפשיות ומחלקים אותם לארבעה סוגים עיקריים: הפרעות פסיכוטיות, הפרעות אפקטיביות, הפרעות נוירוזות, והפרעות שליטה.

הפרעות פסיכוטיות –

בקצרה ממש, הכוונה לסוגי מחלות שגורמות לחולה בהם, להפרעה בשיפוט המציאות, כמו סכיזופרניה שנקראת גם מחלת השסעת, הפרעה בשיפוט המציאות גורמת לאדם להזות, ולאבד קשר עם המציאות, ולכן בכל המחלות שקשורות להפרעות הנ"ל, צריכים לבדוק טוב עם הרופא, באיזה נושאים בעיקר המחלה גורמת להזיות, וכמובן לשאול מורה הוראה שמבין בנושאים אלו. לפעמים אצל נשים שלוקות בסכיזופרניה יש בעיה בעניין הנאמנות אבל זה מאד תלוי במקרה ובתחומים בהם המחלה משפיעה על האשה.

הפרעות אפקטיביות –

בקצרה הם הפרעות שגורמות לבעיות בתפקוד של החולה בהם, כמו דכאון וכדו', שבהם נראה שאין בעיה לסמוך על החולה בהם, אבל צריך לדעת שהדכאון יכול לבוא גם בשילוב עם תופעות פסיכוטיות, שאז כמובן יש בעיה כמו שכתבנו למעלה.

צריך לדעת שבכל המחלות יש אפשרות שהם מלוות בהפרעה פסיכוטית אבל יש גם אפשרות שהם באות ללא תופעות פסיכוטיות, וקיימת אפילו אפשרות של מחלה כמו סכיזופרניה אך בלי בעיות פסיכוטיות אלא רק את המחלה עצמה לכן צריך לברר עם הרופא היטב מה מצבה הרפואי הפסיכוטי, ואח"כ לשאול מורה הוראה מומחה במקרים האלו.

הפרעות נוירוזיות –

החולה בהפרעות כאלו, בוחן את המציאות בצורה לקויה, כמו הפרעות חרדה וכיו"ב, וצריך לבדוק האם ההפרעה פגעה גם בנושא הזה, הן מבחינת בוחן המציאות, והן מבחינת השפעת המחלה על הבדיקות ועל הטבילה וכל הנושא ההלכתי, זאת אומרת במקרים כאלו יכול להיות מצב שהאשה מותרת וחושבת שהיא אסורה מחמת זהירות מוגזמת, כגון שראתה צבע טהור וחשבה שהוא טמא ולא שמרה את המראה.

הפרעות שליטה –

כמו OCD, שבוחן המציאות נורמלי אבל יש דברים שמוציאים אותו מהאיזון בגלל הפרעות בשליטה של האדם על גופו, וגם כאן צריך לבדוק עם רופא במה זה פוגע בהלכות טהרת המשפחה ולשאול רב מומחה. גם בהפרעות שליטה מצוי בעיות כמו שהזכרנו לעיל שהאשה מתוך כפייתיות מתקשה להיטהר בזמן, כגון שלא מסוגלת לקבוע שסיימה את ההכנות לטבילה וכיו"ב.

כמובן שהנאמר כאן הוא תקציר ממש, ולסיכומו של דבר צריך בכל מחלה והפרעה להתייעץ עם הרופא לגבי בוחן המציאות, ההפרעות שיכולות להיות בעקבות המחלה, השפעת ההפרעה הפסיכוטית (אם קיימת) על התחום הנידון, ואחרי שמקבלים סקירה מהרופא יש לשאול מורה הוראה שמומחה בתחום הנפש.

חשוב לדעת שלכל מקרה יש מענה מתאים וכשיש בעיה אפשר להתמודד איתה ולהתאים לה דרך התמודדות. קיימים בהחלט פתרונות הולמים שניתנים לפי הצורך בהתאם לבעיה הספציפית, לעיתים הפתרון הוא רפואי, לעיתים הלכתי ויש מקרים שנותנים ליווי מוסמך, כך שכדאי להתייעץ ולשאול רבנים מוסמכים המומחים בתחום בריאות הנפש.

נכתב שלא באחריות הכותב אלא רק כידע בעלמא וכמובן שא"א להסתמך על הנכתב כאן לא בנושא רפואי ולא בנושא הלכתי למעשה.