העולה להלכה: אישה שפסקה בטהרה והתחילה בבדיקות השבעה נקיים ולאחר כשבוע ימים נסתפקה האם זה היום השביעי או שזה היום השישי ועדיין יש לה להמתין עוד יום אחד. אם היא סופרת על ראיית וסת יש לה להמתין עוד יום כדי לצאת מידי כל ספק ותבדוק עצמה גם ביום זה שמא הוא היום השביעי לראייתה. ואם היא סופרת בטהרה על ראיית כתם, תעשה שאלת חכם. שאלה פסקה בטהרה, אך עתה מסתפקת אם היה זה ביום שני או ביום שלישי, ושואלת מתי תלך לטבול.תשובה הנה כתב החכמת אדם (כלל קיז סעיף טו) אישה שטעתה במנין הימים ולא ידעה כמה הם, זאת אומרת ששכחה באיזה יום פסקה בטהרה, האם ביום שני או ביום שלישי מחמירים בזה ותספור שבעה נקיים מהיום שבוודאות פסקה בו בטהרה דהיינו מיום שלישי, וטעמו שכיון שהוי ספק בדבר של תורה פוסקים להחמיר. ויש לדון האם דין זה הוא בראתה בהרגשה שאז היא טמאה מן התורה ולכן הולכים לחומרא וסופרת שבעה נקיים מהיום השלישי שבו ודאי פסקה בו בטהרה, אבל אם סופרת שבעה נקיים על ראיית כתם שהוא מטמא מדרבנן יש להקל שתספור שבעה נקיים מיום שני. או שמא גם בסופרת שבעה נקיים על ראיית כתם יש להחמיר כיון שראתה כתם המטמא אותה, אם כן היא מוחזקת באיסור ובזה לא אומרים ספק דרבנן לקולא. והנה נחלקו הפוסקים במקום שאתחזק האיסור זאת אומרת בברור לנו שהיה כאן איסור וכהנידון שלנו שהיא ראתה כתם בודאות האם אומרים ספק דרבנן לקולא או לא אומרים ספק דרבנן לקולא. דעת הש"ך ביורה-דעה סימן קי' שבהתחזק האיסור לא אומרים ספק דרבנן להקל, אבל הגאון פרי חדש (שם) חלק עליו וכתב שגם בהתחזק האיסור אומרים ספק דרבנן לקולא. וכן פסק הגאון רבי חיים בן עטר ספר ראשון לציון (דף קיח ע"ד) שגם בהתחזק האיסור אומרים ספק דרבנן להקל, וכן אם יש שני ספיקות אפילו האיסור מן התורה פוסקים להקל. וכן העלה להלכה הגאון רבי רפאל בירדוגו בספר תורות אמת (דף לג ע"ג). ובספר בדי השלחן (ביאורים עמוד רצז) כתב להחמיר גם בסופרת על ראיית כתם אף שהוא מדרבנן כיון שאיתחזק אחסורא. אבל הגר"ע יוסף בספר טהרת הבית ח"ב (עמוד שמב-שמה) כתב שאם היא סופרת על טומאת וסת יש להחמיר שתמתין עד למחר בערב, כדי שתצא מכל ספק. אבל בסופרת על ראיית כתם המיקל בזה אין מזניחים אותו.