בע”ה
טבילה בספק
שאלה:
אשה שהיה ספק באחת מבדיקותיה בשבעה נקיים ולא הספיקו לשאול עד שהגיע זמן טבילתה, וטבלה בספק במחשבה שישאלו אחר כך. האם היה ראוי לעשות כן, והאם יש צד שנחשב לחסרון בכוונת הטבילה ?
תשובה:
אין לעשות כך בשום אופן אלא במקרים חריגים ורק ע”פ הוראת חכם. מלבד זאת גם מפסידה הברכה, שהרי אינה יכולה לברך בספק, אך אין נחשב לחסרון בכוונת הטבילה.
הרחבה ומקורות: כאמור לעיל אין לעשות כן, הדבר יכול לגרום למכשולות, ורק רב שמכיר את המקרה יוכל להתיר אם יש צורך, ולהדריך וללוות את הזוג באופן שלא יגיעו לידי מכשול.
ולגבי הברכה: לכתחילה אין לעשות מצוה באופן שמפסיד הברכה, כך מוכח במשנה במסכת תרומות (א’ ו’) ‘חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה’ וכו’ וביניהם אלם וערום שהחסרון בהם שאינם יכולים לברך (וע”ע מ”ב בסי’ שכ”ג סקל”ו, של”ט סקכ”ז, שעה”צ תל”ג סק”ה).
ולגבי כוונה בטבילה: בגמ’ בחולין (לא.) ‘אתמר נדה שנאנסה וטבלה אמר רב יהודה אמר רב טהורה לביתה (ליזקק לבעלה) ואסורה לאכול בתרומה, ורבי יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה וכו’ ובהמשך שם: שהאונס אינו כשאנסתה חבירתה, שכוונת חבירתה כוונה מעלייתא היא, אלא שנפלה מהגשר או שירדה להקר.
והרמב”ם פ”א ממקוואות ה”ח פסק כרב שלכתחילה כל הטובל צריך להתכוון אך אפי’ נדה שטבלה בלא כוונה מותרת לבעלה, וכך פסק בשו”ע (יו”ד קצ”ח סמ”ח) והרמ”א הביא שיש מחמירים ומצריכים טבילה אחרת, ויש להחמיר לכתחילה.
ועי’ בשו”ת אג”מ (אהע”ז ח”ד סי”ד) שאף לרמ”א הא דיש להחמיר לכתחילה שתחזור ותטבול הוא כשאפשר, וכדמוכח בש”ך שם סק”ס, אבל בדיעבד עלתה לה טבילה, וע”ש שהוכיח שאף לר’ יוחנן בטומאה דרבנן מודה דלא בעי כוונה, וע”כ אשה שנאסרה מכתם תהיה מותרת אף שלא נתכוונה לטבילה, אך סיים שצ”ע לדינא ובזמנינו אין להקל.
מ”מ כל הנ”ל כשלא הייתה כוונה כלל לטבילה לא שלה ולא של חברתה, אלא שנפלה או שירדה לרחוץ בנהר, ויתכן אף כשטבלה להיטהר כגון בעיו”כ אך לא כיוונה לבעלה (כך מדוייק לכאורה מהפת”ש שם סקכ”ו שמחשיב כוונה כשטבלה עבור מגע בבעלה כגון שחולה, ולא כיוונה לתשמיש שטבילה זו מועילה אף לתשמיש שמ”מ כיוונה להיטהר לבעלה), אך בנידון דידן שהתכוונה לשם טבילה לבעלה אלא שלא ידעה בבירור אם טבילה זו תועיל, אין ספק שנחשב כוונה (ועוד, שמדאורייתא מסתבר שהועילה טבילתה שבד”כ נחשבת כנדה ולא כזבה, ואכמ”ל).
