בס"ד
שאלה: האם אדם מבוגר שמתגורר בקומה גבוה, וקשה לו לרדת לסוכה מחמת שאין לו מעלית והוא מאוד מצטער מזה וגורם לו חולשה האם פטור מן הסוכה.
תשובה: נראה שנידוננו הוא תלוי האם "מצטער פטור מן הסוכה" הוא רק שהסוכה גורמת לו צער וכשיוצא ממנה אין לו צער וכמו שכתב מר"ן השו"ע(סימן תרמ סעיף ד) שאינו יכול לישון מחמת הזבובים או מפני הריח, וכן ממה שכתב מר"ן (שם סעיף ג) גבי חולה או מי שחש בראשו או בעיניו וישיבת הסוכה קשה לו כמבואר במשנה ברורה (ס"ק ט). אם כן כל דין מצטער שפטור מן הסוכה הוא אך ורק שהסוכה עצמה גורמת לו להיות בצער ולא סיבות צדדיות כגון אם הסוכה נמצאת במקום רחוק או שקשה הירידה שאין מעלית והוא מתעייף, אין הוא בגדר מצטער. וכן כתב בשו"ת אור לציון(חלק ד)
אולם נראה לעניות דעתי שיש חילוק בתוך הדברים האלה, שהנה מרן כתב (סעיף ה) אבל חייב בסוכה.ע"כ. ומבואר בגמרא, שהטעם שאף על פי שמצטער פטור מן הסוכה, הני מילי צערא דממילא הבא לו מחמת הסוכה, אבל הכא איהו מצער נפשיה איבעי ליה ליתובי דעתיה כדי לקיים את המצוה. ע"ש. וכתב הפמ"ג(משב"ז ס"ק ח) שמי שיש לו מרה שחורה (דיכאון) פטור מן הסוכה, אף על גב שאי אפשר לו להינצל מן הצער היות שעיקר ישיבה בסוכה הוא שיתבונן בנפלאות ה' וזה מצטער אין נותן לב על זה. ולכאורה אדם מבוגר שיש לו קושי רב לרדת לסוכה וגורם לו צער גדול לשבת בסוכה לאחר שהיה קשה לו להגיע לסוכה אולי יש מקום להקל מעליו. ועדיין צריך לי עיון.
אמנם שוב בינותי שקשה מאוד לפטור אותו מסוכה, ממה שכתב הב"ח(סימן תרמ אות ב) בשם הרא"ש(סימן ז) האי נמי(האבל) מצטער הוא בישיבת סוכה יותר מבישיבת הבית דאבל חפץ להיות מתבודד ויושב במקום צער ואפילה כדי להיות טרוד בצערו וקמשמע לן שאבל חייב .ע"ש. ורואים מכאן שאפילו שקשה לו בסוכה יותר מאשר בבית הוא חייב בסוכה והוא הדין בנידוננו שאף שקשה לו בסוכה יותר מאשר בבית אך היות שהוא יכול לשבת בסוכה הוא חייב בה.
העולה מן האמור: מה שאמרו מצטער פטור מן הסוכה, הוא דווקא אם הצער הוא מחמת הסוכה ולא מחמת דברים אחרים, ולכן אדם מבוגר שגר במקום ללא מעלית וקשה לו הירידה במדרגות אך כשמגיע לסוכה הוא נרגע אפילו שקל לו בבית יותר מהסוכה הוא חייב בסוכה.
