ארבעת המינים לקטן

שאלה:
שלום וברכה. בני הגדול כבר בן 6 שנים, האם אני צריך לקנות לו ג"כ ארבעת המינים? וא"כ האם יש ענין להחמיר לקנות לו סט מהודר?

תשובה:
קטן היודע לקיים מצות לולב ע"פ הנענועים שתיקנו חז"ל [מעלה ומוריד, מוליך ומביא], חייב אביו לחנכו לזה. ומעיקר הדין די לאב שיתן לבנו את ארבעת המינים שלו כדי שיקיים בהם את המצוה. אך טוב להחמיר ולקנות לבן ארבעת המינים שיהיו שלו [ובפרט שגם בכך מחבב עליו יותר את המצוות וגורם לו להרגיש בוגר כמו כולם].
ואף השנה שחל יו"ט ראשון בשבת, שהמצוה לנענע בשאר ימי חול המועד אינה אלא מדרבנן, חייב אביו לחנכו לזה, ככל מצוה דרבנן.
ויקנה לו בדוקא ארבעת המינים כשרים לברכה, ולא פסולים [או לימון או אתרוג מורכב וכדומה]. אך אין חיוב להשקיע עליו בקניית ארבעת המינים מהודרים.

מקור דין חיוב לקיחת ארבעת המינים לקטן:
שנינו במשנה בסוכה מב ע"א, קטן היודע לנענע חייב בלולב.
ואיתא בירושלמי המובא בב"י [לפנינו ליתא], לא סוף דבר לנענע, אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד כשורה ומנענע.
וכ"פ בטור ובשלחן ערוך, קטן היודע לנענע לולב כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות. ודייק המשנ"ב בשם הפמ"ג, הא אם אינו יודע לנענע, אף שהוא כבר שית, אינו חייב לחנכו, דחינוך אינו שוה בכל המצוות.
וכתב באור לציון (ח"ג עמ' רכו), שנראה שהוא כיום בערך בגיל 6 או 7, כל שיודע לנענע.

דוקא כשיודע לנענע:
כזכור לעיל פסק מרן ע"פ ירושלמי, היודע לנענע לולב כדינו. וביאר במשנ"ב ע"פ המג"א, מוליך ומביא, מעלה ומוריד. והוסיף בשעה"צ, ואף שאינו בקי ממש בנענועים.
ואף שאין הנענועים מעכבים בקיום המצוה, כתב הבכורי יעקב, שכל שהוא בגיל שעדין א"א לחנכו כסדר שתיקנו חכמים, לא תיקנו חינוך כלל, ואדרבה אם יחנכו ליטול בלי נענועים, אתי למיסרך כשיגדל.
וכעי"ז ביאר במרומי שדה, שאין מצוה לחנכו אלא באופן שיהיה עושה כן כשיגדל, שעיקר החינוך הוא כדי שידע אח"כ לעשות את המצוות.
וכדרך זו ביאר הגרי"ז (ערכין ב ע"ב), שכיון שהנענועים הם חלק ממצות לולב, לכן אף שאין הנענוע מעכב, אך לענין חינוך השיעור הוא שיהיה ראוי לקיים את המצוה בכל פרטיה.

אם חייב לקנות לו בדוקא:
מהרש"ל (בביאורו לטור) הקשה על הטור, שלשון המשנה "חייב בלולב" [משא"כ בתפלין (ערכין ב ע"ב) וציצית שחייבו לקנות לו], ולכן א"צ לקנות לו לולב בפנ"ע, שלאחר שיצא בו אביו, יתננו לבנו לברך עליו. והוסיף המשנ"ב, שכ"כ תוספות בערכין (דף ב), שיוצא בשל אביו. וכן משמע בעיטור.
הב"ח יישב, שהרי המדקדק במעשיו יעשה כאנשי ירושלם וכו' (סי' תרנב), ולכן צריך לקנות לו לולב [ומשנה וברייתא דנקטו חייב בלולב, איירו בסתם בנ"א].
וכעי"ז כתב המשנ"ב בשם הט"ז, דאם ידו משגת, טוב יותר שיקנה לו לולב, כדי שיעשה הנענועים בשעת הלל עם הציבור, שזה טוב יותר ממה שיברך אח"כ.
וכתב בערוך השלחן (ס"ב), ובמקומות שהד' מינים בזול, בודאי טוב יותר לקנות לו, כדי שיהיה לו להלל [אבל אצלנו הלואי, שיהא ביד משפחה אחת לקנות לעמם הארבעה מינים, וג"ז אינו מצוי].
וכעי"ז באגרות משה (או"ח ח"ג סי' צה), שבמקומות שיש שפע ואפשר להשיג ד' מינים כשרים בזול, יש לכל אחד להחמיר כמו שראוי להורות לדינא, ולקנות עבור כל קטן אתרוג ומיניו שיהיו שלו ממש.
אכן, מי שיש לו כמה ילדים ואין ידו משגת לקנות לכל אחד, כתב בשו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' קסג אות ג), שיכול לסמוך על המבואר בש"ע (סי' תרנח ס"ב ומשנ"ב שם), שאפשר לקיים דין חינוך לקטן בלא הקנאה.
וכעי"ז בחזון עובדיה (עמ' תה), קטן היודע לנענע לולב, חייב אביו לחנכו במצות לולב. ואם האב ידו משגת, חייב לקנות לו לולב בפנ"ע.

מצות חינוך בשאר ימים דמדרבנן:
כתב המשנ"ב, דמצות חינוך אפילו בשאר ימים שהם מדרבנן.

קניית ארבעת המינים פסולים:
כתב בביאור הלכה (ד"ה כדי), ופשוט דצריך שיהיו ארבעה מינים כשרים כמו בגדול. וכ"ה באור לציון (עמ' רכו).

קניית ארבעת המינים מהודרים:
כתב באור לציון (עמ' רכו), דכיון שחיוב חינוך בקטן הוא מדרבנן, ורוב ככל האתרוגים המצויים בשוק כשרים הם לילדים, ואפילו אם יש בהם בעיות של חסר וכדו', שכן בכל אלו יש מחלוקת ויש המכשירים, יש להקל בזה לקטן [אלא שיש ליזהר שלא יהא אתרוג מורכב].
וכ"כ בפסק"ת (עמ' תלה) בשם חנוך לנער (פכ"ה סק"ב), דלפי המבואר בביאור הלכה (סי' תרעה ד"ה לדידן) בשם פוסקים, שאין חיוב הידור מצוה בחינוך הקטן, ה"ה הכא די שיהיו כשרים לברכה, ואין חיוב להוסיף דמים כדי שיהיו מהודרים.

נתינת לולב לבנו קטן או לחברו גדול:
דעת הגרי"ש אלישיב (חשוקי חמד סוכה עמ' שעא), שאם יש לו לולב לעצמו, ועוד לולב שצריכים אותו בנו הקטן וחברו הגדול [שחייב לו מדין ערבות], שעדיף ליתן לבנו, שחיוב החינוך מוטל על אביו, משא"כ לדאוג לחברו אינו ממש חיוב שלו אלא רק מדין ערבות.
מאידך, בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי קכח) כתב [לענין כזית מצה], שאף שמן הדין יכול ליתן לבנו, למעשה עדיף לתת לחברו, שבכך ישתתף בקיום מצוה דאורייתא.
והוסיף, שבאופן שיש לו שני כזיתים של מצה, האחד מהודר והאחד כשר, ודאי שיתן את המהודר לחברו, ויסביר זאת לבנו, ובזה יחנכנו להיטיב לחברו [שהרי צריך לחנך את בנו גם לעשיית חסד כמו לכל המצוות].