בס"ד

אכילת יולדת ביוה"כ תוך ג' ימים

שאלה: יולדת שחל יום הכיפורים בתוך ג' ימים ללידתה, האם אוכלת פחות פחות מכשיעור, או שיכולה לאכול כרגיל.

תשובה: כתב הטור (סימן תריז) יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל, ע"כ. וכתב מרן הבית יוסף (שם) שכן כתבו הרא"ש (פרק ח סימן ו) והר"ן (א. ד"ה ולענין) בשם הרמב"ן (תורת האדם שער הסכנה ד"ה בפרק מפנין), ע"כ. וכתב המגן אברהם (סימן תריז סק"ג) וז"ל, לא תתענה אפילו אמרה ריני צריכה מאכילין אותה ואומרים לה אכלי (ב"ח), ומכל מקום יש להאכילה פחות מכשיעור וכו', עכ"ל. ומשמע מדבריו, שרק יולדת שאמרה איני צריכה אז אוכלת פחות מכשיעור, אך אם לא אמרה איני צריכה מאכילין אותה בלי שיעורים. וכן כתב הרב מרנא ורבנא הרב משנה ברורה (שם סק"י) שאם לא אמרה איני צריכה, אוכלת בלי שיעורים. ובשער הציון (שם ס"ק יב) כתב כן בשם רבי ברוך פרנקל בהגהותיו, ושכן נראה להורות. והביא עוד שם (ס"ק טו) שהגר"א מחמיר גם בזה, שאף שלא אמרה כלום מאכילין אותה פחות מכשיעור. ושוב הניף ידו בשנית בביאור הלכה (סימן תריח ד"ה כשמאכילין את המעוברת) שאם לא אמרה איני צריכה מאכילין אותה בלי שיעורים.

והנה הגאון רבי זלמן בשלחן ערוך שלו (סימן תריח סעיף יג) כתב וז"ל, וכן כשמאכילין את היולדת שאינה אומרת צריכה אני לאכול תוך ג' ימים ללידתה, כל אלו מאכילין אותם מעט מעט, כדי שלא יצטרף לכשיעור וכו', עכ"ל. ומבואר מדבריו, שצריך להאכיל את היולדת מעט מעט. וכן נראה שכן דעת הרב חיי אדם (כלל קמה סעיף כז) שכתב בזה"ל, יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל אפילו אמרה איני צריכה מאכילין אותה בעל כרחה ואומרים לה אכלי, ועל זה נאמר (קהלת ז, טז) "אל תצדק הרבה", ומכל מקום יש להאכילה פחות מכשיעור כמו שכתבתי בהלכות חולה, עכ"ל. ועוד כתב (להלן מיניה סעיף ל) כשמאכילין את היולדת והחולה, מניחין לפניו המאכל ואומרים לו אם יודע אתה שאפשר שתסתכן אם לא תאכל די מחסורך, אז תאכל עד שתבין שדי לך בכך, אבל אם אפשר לך שלא תאכל כשיעור בפעם אחת, תאכל לעולם פות מכשיעור, עכ"ל. וכן כתב בשו"ת צמח צדק החדשות (סימן סג), והו"ד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן יב אות ג).
וצריך לי עיון בדבריהם הקדושים שמסתימות מרן השלחן ערוך (סימן תריז סעיף ד) שכתב שלא תתענה כלל, משמע שאין צריך שיעורים. ועוד, דאם איתא שמרן השלחן ערוך סובר שיולדת שלא אמרה כלום אוכלת פחות מכשיעור, אמאי מרן לא כתב כן גבי חולה ומעוברת בהדי הדדי (סימן תריח סעיף ז). ודו"ק. וראיתי להרב הלבוש (סימן תריז סעיף ד) שכתב וז"ל, ג' ימים ראשונים ללידתה לא תתענה שסכנה היא, מג' עד שבעה, אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה כמו לחולה, עכ"ל. ומשמע שבתוך ג' ימים, בין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה כלום, אין דינה כחולה אלא עדיפא טפי מחולה ואוכלת בלא שיעורים.

והנה ראיתי למרן מופת הדור רבנו עובדיה יוסף זיע"א בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן לט) בהערות (עמ' ריא), שדן בזה וכתב, שהעיקר כדעת הגר"ז והרב כף החיים (סימן תריז אות יט). והוסיף שלפי מה שפסק מרן השלחן ערוך (סימן תריח סעיף ד) שאם אמרו הרופאים שפחות פחות מכשיעור אינו מספיק לחולה, או שהחולה אומר כן, או שנסתפקו בדבר, מאכילים ומשקים אותו כל צרכו, ע"כ. אם כן כל ענין פחות פחות מכשיעור הוא רק כשהדבר ברור לנו שמספיק לו פחות פחות מכשיעור, ממילא גם ביולדת תוך ג' ימים הדין כן, ואפילו לא אמרה צריכה אני לאכול, עכת"ד.

ואחר הקיד'ה חמש מאות מהדרת גאונו של מרן הראשון לציון זיע"א נראה שיש לדחות ראיה זו ממה שכתב הרב שדי חמד (כרך ו אסיפת דינים מערכת יום הכיפורים סימן ג סוף אות ג ד"ה וכתב המג"א) בשם מאור עינינו הגאון הנצי"ב מל"ך בספרו הנורא העמק שאלה (פרשת שמות שאילתא לח סק"ה והלאה, פרשת וזאת הברכה שאילתא קסז ס"ק יז) שיולדת תוך ג' ימים לא צריכה אומד והרי היא כאילו אמדוה שצריכה שיעור בפעם אחת, והבו דלא להוסיף על הוראת הרמב"ן שסובר שחולה דינו כדין מעוברת, שצריך שיעור, עכת"ד ע"ש. ומבואר מדבריו שיש חילוק בין חולה לבין יולדת, דבחולה שייך בו אומד וכשמסתפקים כמה צריך לאכול, אז מאכילין אותו ומשקין אותו כל צרכו, מה שאין כן ביולדת שאמדו אותה במשך ג' ימים היא צריכה לאכול ללא שיעור. ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (שם) שהביא בשם העמק שאלה (שם) שכתב שדעת בה"ג (סוף הלכת יום הכיפורים) והרי"ף (???) והרמב"ם (???) דסבירא להו שאין בחולה דין של פחות מכשיעור, שדוקא במעוברת למד בה"ג שנותנין לה פחות מכשיעור, ע"כ. ובהמשך כתב שהגר"ח מוואלאז'ין סובר שיולדת לא צריכה אומד ומאכילין אותה ללא שיעור, וחלק על המג"א שסובר שכן צריך פחות פחות מכשיעור, ע"ש. אך קצת קשה, שהרי המג"א מיירי שאמרה איני צריכה ולא מיירי בסתם שלא אומרת כלום. ודו"ק. ועיין עוד להראשון לציון הראב"ד (שליט"א) [זיע"א] בשו"ת בנין אב (חלק ד סימן טז). ודו"ק היטב.

ושוב ראיתי להגר"י זילברשטיין שליט"א בספר תורת היולדת (מהדורה חדשה פרק נד הערה ד, עמ' שמט) שיש בדין היולדת שני עניינים. האחד, הגרי"ז מבריסק (יומא) כתב שעצם מעשה הלידה הוא דבר של סכנה ודוחה את השבת בכל מה שצריכה. ומלבד הסכנה בעצם מעשה הלידה, הרי היולדת עצמה משעה שהתחיל הדם להיות שותת נחשבת לחולה שיש בה סכנה עד שבעה ימים, כמבואר ברשב"א (הו"ד במשנ"ב סימן של ס"ק יג) שאבריה "מתפרקין והיא מרוסקת". ולפי זה אפשר שמותר להאכילה כשיעור.
והדבר השני, הרי לשיטת הגר"ח מבריסק (יעויין חדושי הגרי"ז הלכות שביתת עשור) שסובר שכל חולה שיש בו סכנה מאכילין אותו ביום כיפורים, וטעם הדבר הוא, שכיון שהוא כבר חולה שיש בו סכנה, הרי יום כיפור נדחה לו לכל המועיל לרפואתו.

ולפי ב' הנחות אלו, מתבאר היטב הטעם שמאכילין את היולדת תוך ג' ימים ללידתה שיעור שלם ולא פחות פחות מכשיעור, עכ"ד.
העולה מן האמור

יולדת בתוך ג' ימים ללידתה יכולה להקל ולאכול כרגיל בלי שיעורים, שמלבד שזה פשט מרן השלחן ערוך, יש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהרי"ף והרמב"ם הסוברים שבחולה אין שיעורים, אם כן הוא הדין ליולדת. ואם תמצי לומר שביולדת יש שיעורים, שמא זה דוקא באמרה איני צריכה, אבל בסתם שלא אומרת כלום, אוכלת כרגיל ולא פחות מכשיעור.